כיוונים בשעון שבת
כיוונים בשעון שבת
בפנחס (פרק כח פסוק ט), וביום השבת. ע"כ. נראה לדון בפנים ובצדדים בנושא המעשי של ביצוע מלאכות בשבת על ידי שעון שבת.
ישנה מחלוקת יסודית בין בית שמאי ובית הלל בפרק א ממסכת שבת, האם איסורי מלאכת שבת חלים גם על כלים שפועלים מעצמם, דהיינו האם אדם מוזהר על שביתת כליו בשבת כשם שהוא מוזהר על שביתת בהמתו, כדכתיב (שמות פ"כ פ"ט) לא תעשה כל מלאכה אתה וכו' ובהמתך. לבית שמאי אדם מצווה בשביתת כליו ולבית הלל אינו מצווה. וכך אומרת משנה ה, בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום, שאז הכלים שובתים ממלאכה בשבת, ובית הלל מתירין. וכיו"ב במשנה ו, בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין, בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין. ע"ש.
ההלכה נפסקה, כבשאר מקומות, כדעת בית הלל. וכ"פ השו"ע (סי' רנב) וא"ד, בסעיף א, מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרה מאליה בשבת כגון לשרות דיו וסממנים במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין של פשתן לתנור כדי שיתלבנו וכו', ובסעיף ה, ומותר לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת ולהניח קילור עבה על העין אף על פי שאסור להניחו בשבת, ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפילו מוגמר מונח בכלי, דאין אדם מצווה על שביתת כלים וכו'. ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכה. עכ"ד. והרמ"א כתב שלא חוששים במקרה האחרון להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא יש להקל. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגע"ר מערב שבת, אף על פי שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול. עכ"ד.
אם כן מותר לו לאדם באופן עקרוני שכלי שלו יעשה מלאכה בעצמו בשבת, כגון מימיו היוצאים מצינורו ומשקים את גינתו שהיא תולדה של מלאכת זורע, או צמר ומיני חומרים השרויים בקדירה ונצבעים בשבת וכל שאר הדוגמאות שהובאו במשנה ובסוגיית הגמרא (שבת דף יח). אכן, הביא הרמ"א וכך הם דברי הטור (שם) ע"פ דברי רבה בגמרא (שם), שאסור ליתן לפני שבת דברים כמו חיטין לריחיים שיטחנו בשבת כיוון דאוושא דמילתא טפי איכא זילותא דשבתא. דהיינו חומרא מדרבנן בכל דבר המשמיע רעש וממילא מעורר חשד בחילול שבת, להוציא חפצים כמו שעון, זייגער, כפי שמביא הרמ"א, שאף שמשמיע קול הרי הכל יודעים שהדרך להעמידו מאתמול. ונדמה כי גם שעון שבת שייך לקטגוריה זו, כלי שאין אנו מצווים על שביתתו ממלאכה בשבת והכל מכירים אותו ויודעים שהדרך להעמידו מאתמול. ובלבד שהדבר המחובר אל השעון הינו דבר רגיל ומקובל כגון תאורה ומיזוג ולא דבר שיש בו זילות כמו מכשיר המשמיע מוזיקה, מכונת כביסה וכדו', עד כדי שנאסור את השימוש בשעון מפני הזילות הנגזרת ממנו.
המשנה בשבת בפרק ג (משנה ו) אומרת כך, אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן, משום שהשמן מוקצה ואסור בטלטול וכשנוטף לכלי גם הוא נאסר ואסור לבטל בשבת כלי מהיכנו מפני שדומה למלאכת בונה או סותר, ואם נותנו מבעוד יום מותר וכו'. נותנין כלי תחת נר לקבל ניצוצות, לפי שניצוצות אין בהם ממש, ולא יתן לתוכו מים, אפילו מערב שבת, מפני שהוא מכבה. ע"כ. ואומרת הגמרא (דף מז ע"ב) את טעם האיסור בסו"ד המשנה, מפני שמקרב את כיבויו, דהיינו, מסבירים התוספות (ד"ה מפני),דגזרינן ערב שבת אטו שבת ובשבת יכול לבוא לידי כיבוי אם יגביה הכלי בשעת נפילת הניצוצות. עכ"ד. נמצא שאף שמותר מבחינה עקרונית לגרום למלאכות להתחיל מערב שבת, חכמים גזרו באופנים מסויימים מפני שחששו שיבוא לידי עשיית המלאכה בשבת מחמת כן. ובאמת התוס' עצמם ישבו על המדוכה ושאלו, ואם תאמר מאי שנא שריית דיו וסממנים ופריסת מצודה דשרינן עם השמש והכא אסרינן מערב שבת שלא יבוא לעשות בשבת, והגדירו את הקריטריון היכן חוששים, דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן בשבת דהא אב מלאכה הן, אבל הכא איכא למיחש דלא דמי איסור כל כך במה שמניח כלי תחת הניצוצות ואיכא למיחש שמא יבוא לידי כיבוי, שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידיים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ע"ש. ואם כן יש פתח לדון האם לאסור כיוון השעון שבת מערב שבת מפני החשש שמא יכוונו בשבת.
והנה, כיוון השעון שבת בשבת דומה לנדון המשנה בפרק טז (משנה ה), עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה, רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדלקה. ע"כ. הגמרא (דף קכ ע"ב) מבארת כי רבנן סוברים שגרם כיבוי מותר ורבי יוסי סבר גרם כיבוי אסור מתוך שאדם בהול על ממונו אם תתיר לו לעשות גרם כיבוי יבוא גם לכבות בידיים, אבל אלמלא כן עומד העיקרון שהתורה אוסרת לא תעשה כל מלאכה, עשייה הוא דאסור גרמא שרי. וכ"פ השו"ע (סי' שלד סכ"ב), ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפילו כלי חרס חדשים וכו' דגרם כיבוי מותר. ומבאר הביאור הלכה, לאו דווקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאפילו בכל מלאכות הדין כן. אך סייג זאת הרמ"א ע"פ המרדכי, שההיתר הוא רק במקום פסידא. הרי שאם נבוא לדון הדלקה נדחית בשבת באמצעות שעון שבת כגרם מלאכה, הדין העקרוני הוא שהדבר מותר אך יש דעות המצמצמות את ההיתר למקום הפסד בלבד. והואיל ובעיקרון יש להתיר כיוון השעון אף בשבת, לא מסתבר לאסור כיוון השעון מערב שבת מפני חשש שמא יכוון בשבת, הגם שאין זה ראוי, ולדמות את החשש לשמא יכבה הואיל וסו"ס יש אופן של כיבוי האסור מהתורה כשאי"ז מלאכה שאינה צריכה לגופה.
אך יש ליתן בדבר סייג גדול ולחקוק על לוח ליבנו את דברי הפוסקים האחרונים שהזהירו מפני פריצת חומות השבת באמצעות הדלקות בשבת בדרך של גרמא כגון זו או מכשירי גרמא אחרים. ויתרה מכך, אף שעיקרון כללי הוא במלאכות שבת עשייה הוא דאסור גרמא מותר, הלא מצינו לזורה ורוח מסייעתו שחייב על אותה זריה הגם שהמלאכה נעשית באופן של גרימה. טעם הדבר, משמיע רב אשי במסכת בבא קמא (דף ס ע"א), דמלאכת מחשבת אסרה תורה, בניגוד לגרמא בנזיקין שפטור. רב אשי משמיענו יסוד בהגדרת מלאכת שבת, מלאכת מחשבת שאסרה התורה, שגם אם המלאכה נפעלת רק בדרך של גרמא, כאשר זו הצורה לעשות את המלאכה הרי זה בכלל לא תעשה כל מלאכה. ונשתברו הקולמוסים בהגדרת הגדר המדוייק של איסור מלאכת מחשבת, אם האיסור בדרך של גרמא הוא דווקא כאשר א"א לעשות המלאכה באופן אחר, או כאשר אין הפרש זמנים בין הגרימה לפעולה, או שעיקר העניין תלוי במחשבה בין אם המלאכה נעשית באופן ישיר או בגרמא ואכמ"ל. ועכ"פ יש סעד לומר ששימוש במכשירי חשמל הטומנים בחובם מנגנונים מתוחכמים המנסים לדמות יחסים של גרמא, ייתכן כי אין הם שונים כלל מזורה ורוח מסייעתו והרי הם בכלל מלאכת מחשבת שאסרה התורה. ברם, נדמה כי צורת ההדלקה שע"י שעון שבת אינה בכלל אלו, הואיל ויש ריחוק יותר גלוי וברור בין הגורם לנגרם, ויותר רחוק הדבר מלהיות בכלל מלאכת מחשבת כמו זורה ורוח מסייעתו.
והנה, כל הנדון של עשיית מלאכה בגרמא בכיוון שעון שבת בשבת הינו דווקא כאשר מדליק או מכבה בזמן עתידי באמצעות שנתות השעון, לאפוקי אם מדליק או מכבה מיד שאי"ז גרמא ואסור. וכן לאפוקי אם מכוון את שנתות השעון להאריך את המצב הקיים בשנתות הקודמות להן, כגון שהאור דולק ובא להאריך את פעולתו, או שהאור כבוי ובא לאחר את הדלקתו, שאין זה אלא כמש"כ הרמ"א בסי' רעז (סעיף א) שלנעול הדלת או החלון שכנגד הנר כדי שלא יכבה מותר, ומבאר המשנה ברורה (סק"ד), שבזה אינו עושה כלום לא מכבה ולא מבעיר. עכ"ד. כך גם המשכת המצב של השעון אין בה שום מלאכה כי אם הסרה בעלמא של דבר שאין אנו חפצים בו ומותר לכתחילה.
בעניין בישול על ידי שעון שבת, כגון דבר לח כמו מרק שרוצים ליתנו בשבת על פלטת חימום הנדלקת כעבור זמן בעזרת שעון, לדעת השו"ע (סי' שיח סעיף טו) שיש בישול אחר בישול בדבר לח שהתקרר ואין היד סולדת בו, וכן לחומרת הרמ"א אם הצטנן הדבר לגמרי, בעיקרון הדבר מותר כדתניא בביצה (דף לד ע"א) אחד מביא את האור ואחד מביא את העצים ואחד שופת את הקדרה ואחד מביא את המים ואחד נותן בתוכו תבלין ואחד מגיס, כאשר האחרון הביא את האור האחרון חייב וכולן פטורין. וטעם הדבר מפני שכל האנשים למעט האחרון לא עשו שום מלאכה. ואמנם האנשים הראשונים פטורים, אך מכל מקום יש בדבר פגם מדרבנן בכך שעל בסיס מה שעשו מגיע האחרון ומבצע את המלאכה. ולכאורה אין הבדל בין אם האחרון הוא אדם או השעון. וכן פסק הרמ"א בסי' רנג (סעיף ה) וא"ד, נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים, אבל ע"י ישראל אסור בכה"ג. עכ"ד. והמגן אברהם (סקמ"א) ועוד אחרונים כתבו שמקור האיסור ליהודי לעשות זאת הוא מברייתא הזו. וכמו שאסור ליתן את הקדירה על תנור שהעובדת כוכבים עתידה להדליק, כך אסור ליתן את הקדירה על פלטה שהשעון עתיד להדליק.
בנוסף, גם אם נצדד שאין איסור בנתינת המרק משום מלאכת בישול, ע"פ הדין העקרוני של אחד המביא את העצים וכו' שפטור, או משום שדין זה לא נאמר כאשר האחרון הוא חפץ, ובתוספת לדעות המקלות בבישול אחר בישול בדבר לח, עדיין בשביל ליתן דבר מאכל על הפלטה צריך הדבר להיעשות באופן המותר גם מבחינת איסור דרבנן על נתינה לכתחילה, כפי שכתב השו"ע בסי' רנג (ס"ה), מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו וכו' לחממן לפי שאין דרך בישול בכך. עכ"ד. כלומר, מבאר המשנה ברורה (סקפ"ז), שעל ידי הפסק קדירה אין נראה כמבשל. ובפלטת שבת שאין בה כל חשש חיתוי וגם אין רגילים לבשל עליה, ובפרט כאשר מחוברת לשעון שבת שכרגע מכובה, יש מקום להתיר הנתינה עליה אף בפחות מכך, ויש פוסקים שהחמירו להצריך איזה הפסק של צלחת הפוכה וכדו' אף בנתינה על פלטת שבת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה