ברכה בטעות
ברכה בטעות
בתולדות (פרק כז פסוקים כז ולה), ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. ע"כ. ויש לתמוה, אם יצחק חושב בשעה שמברך את יעקב שאת עשיו הוא מברך, ואם לבסוף אף נתן דעתו על כך שהברכות שברך את יעקב הגיעו בדרך של מרמה, מה תועלת יש בברכות הללו. כפי שנדר, מקח או קידושין שנעשים בטעות אינם חלים, לכאורה גם הברכות שניתנו בטעות אינן חלות, ולא מובן מה התועלת בכל ההשתדלות של יעקב לקחת את הברכות וכיצד בסופו של דבר נותר מבורך.
ויש ליישב את הדבר, מדוע אין הברכות בטלות משום ברכה בטעות כמו מקח טעות וקידושין בטעות, בשתי דרכים.
באופן אחד, ייתכן שהברכה שניתנה ליעקב אינה בכלל ברכה בטעות.
הנה, יש להסתפק בדין מקח טעות מה יהא הדין כאשר המקח עצמו נעשה בטעות אך הוא באמת מכוון לדעה האמיתית של הקונה. כלומר, ראובן שבא לקנות משמעון רכב והעמיד תנאי שהרכב צריך להיות משובח וטוב. שמעון הציע לראובן רכב מסויים שבאמת משובח וטוב, אבל ראובן בחר דווקא רכב אחר מקולקל וגרוע. בשעת מסירת הרכב לראובן, התחלפו בטעות הרכבים ושמעון הביא לו את הרכב שבאמת משובח וטוב ולא את הרכב הגרוע שראובן בחר. לאחר מכן פרטי המקרה התבררו לראובן ושמעון ונשאלת השאלה האם המקח בטל מדין מקח טעות. מצד אחד, בפשטות, כיוון שהרכבים התחלפו והרכב שניתן לראובן אינו הרכב שראובן בחר, יש סעד גדול לומר שמדובר במקח טעות. מצד שני, לא מופקע לומר שהואיל ורצונו האמיתי של ראובן, שאפילו גילה אותו בדיבור מפורש, לקנות רכב משובח וטוב, בהנחה שאנחנו יכולים לומר באופן מובהק שהרכב המצוי משובח וטוב והרכב הרצוי אינו משובח וטוב, הדין יהיה אחר. ייתכן שהעובדה שהרכב המוחלף קולעת לרצונו של ראובן מוציאה את המקח מכלל מקח טעות. הטעות כאן אינה במקח אלא בבחירה של ראובן שאינה הולמת את התנאי שהוא עצמו העמיד. אכן יש בדבר צדדים נוספים, אך אכמ"ל.
יצחק אבינו, בעומק ליבו וברצונו, ואולי בא הדבר גם לידי ביטוי במעשיו או בדיבורו, התכוון ליתן את הברכות לראוי לברכה, למשובח והטוב בבניו. כל הטעם שיצחק בחר את עשיו הוא משום, כפי שהביא רש"י (פכ"ה פכ"ז), שהיה איש יודע ציד, לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות. עכ"ל. אבל אליבא דאמת, המשובח והטוב הוא יעקב ולא עשיו, כפי רצונו האמיתי של יצחק ובניגוד לבחירה שביצע בפועל. הטעות כביכול איננה בנתינת הברכות ליעקב כי אם בבחירה של עשיו מלכתחילה כמי שצריך לקבל אותן. וכעת, אם נאמר שמקח טעות כי האי גוונא, שהמקח אינו מתאים לבחירה של הקונה אך מתאים לרצונו האמיתי, אינו מקח טעות, שוב כן יהא הדין עם ברכותיו של יצחק שאינן בכלל דבר שנעשה בטעות ואינן בטלות.
ובאופן נוסף אפשר לומר, שבברכה אין כלל דין ברכה בטעות.
תירוץ נוסף מדוע הברכה אינה בטלה בטעות מבוסס על דברי רע"א בשו"ת (תניינא סי' נא) בעניין נישואין בטעות. ראשית, אומר רע"א, בחופה ובנישואין לא מועיל תנאי, לפי שישנו כלל (כתובות דף עד ע"א ויבמות דף קו ע"א) שכל דליתא בשליחות ליתא בתנאי וכך אם אנו אומרים שלא מועילה שליחות בחופה ובנישואין משום שאלו מצוות שבגופו שאי אפשר למנות בהן שליח, כמו דברי התורי"ד שאי אפשר למנות שליח להנחת תפילין, אזי גם תנאי לא מועיל. שנית, כפי שאין תנאי בנישואין כך גם נישואין אינם בטלים על ידי טעות משום שכל דין מקח טעות יסודו בדיני תנאי, ואף על פי שלא התנה במקח במפורש, אלו דברים שבלב כל אדם ונחשב כאילו התנה. עכ"פ, כל דבר שאין בו תנאי גם דין מקח טעות אין בו. ואם נבוא ונדמה ברכות לנישואין ונאמר שאין בהן שליחות משום שהן יכולות להתבצע רק במפגש בלתי אמצעי בין המברך והמתברך, על אותה הדרך של רע"א אפשר לומר שגם תנאי לא מועיל בהן וממילא גם אינן בטלות בטעות.
בשם הבאר מים חיים עה"ת הביאו מקור נוסף לכך שאין לתנאי משמעות במקום ברכה, כי הנה הגמרא במכות (דף יא ע"א) אומרת, א"ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה, מנלן מעלי, דקאמר ליה עלי לשמואל כה יעשה לך אלוקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר, ואף על גב דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו, ואפ"ה כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו'. ע"ש. כלומר, כאשר נאמרה לשמואל הנבואה על הפורענות שתבוא על בית עלי עקב חטאי בניו, קלל עלי את שמואל על תנאי אם יכחד ממנו את הנבואה, שבניו של שמואל יהיו לא מהוגנים כפי שבניו של עלי אינם מהוגנים. ואף על פי שהקללה על תנאי הייתה ושמואל לא כיחד מעלי את הנבואה, בכל זאת קללת עלי באה ונאמר על בניו של שמואל שלא הלכו בדרכיו ויטו אחרי הבצע וכו'. ואם כן הדין בקללה, הרי אמרו חז"ל במסכת סוטה (דף יא ע"א) שמדה טובה מרובה ממדת פורענות חמש מאות פעמים, ואם קללת חכם חלה אף על תנאי הדעת נותנת שכל שכן שברכות חכם, צדיק גדול כיצחק אבינו, באות אף על תנאי. ומאחר שתנאי אינו יכול לבטל את הברכות, שוב גם עניין מקח טעות לא שייך בהן.
ברם, האמת היא שהשאלה מלכתחילה איננה קשה. גם אם נאמר שהברכות שברך בהן יצחק את יעקב בשעה שחשב שהוא עשיו בטלות הן, הלא חזר יצחק ואמר, בפסוק לג, גם ברוך יהיה, ופרש"י, הסכים וברכו מדעתו. לכן גם אם הברכות הראשונות בטלות כמו מקח טעות, באמירה של יצחק גם ברוך יהיה לא הייתה שום טעות והיא ודאי חלה.
הנה, יצחק אבינו מחלק ברכות ויעקב ועשיו עושים השתדלויות כדי לקבלן. עשיו, כי ציד בפיו, מנסה להידמות בעיני יצחק כמי שמדקדק במצוות, ויעקב, בלובשו את בגדי עשיו, מנסה לבוא ולקחת את הברכות שיצחק רצה לברך בהן את עשיו. בסופו של דבר, כמובן, דרכו של יעקב צולחת ושל עשיו נכשלת, יעקב פועל לטובת עצמו ומצליח לעומת עשיו שפועל למען עצמו ונכשל. הדבר מעט מזכיר, להבדיל, בעיה דומה ומוכרת מתחום תורת המשחקים בשם דילמת האסיר, אם כי שם התוצאה מעט שונה. בדילמת האסיר, כפי שנפרט, כאשר כל השחקנים פועלים אך ורק לטובת עצמם ונוקטים באסטרטגיה הטובה ביותר מבחינתם, מתקבלת תוצאה שאינה מטיבה עם אף אחד.
נניח שאב בשם יצחק מחלק לבניו ירושה
אם ראובן ושמעון שותקים, הם מתחלקים
אם אחד שותק והשני בוגד (מלכלך, עושה מניפולציות), הבוגד מקבל הכל והשותק לא מקבל כלום וגם מרגיש נבגד ומאוכזב
אם שניהם בוגדים, אף אחד לא מקבל כלום אבל לפחות הם לא מאוכזבים
יחד ולשתף פעולה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה