שנים או שלושה עשר
שנים או שלושה עשר
במטות (פרק לא פסוק ד), אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. ע"כ. וכתב על כך רש"י, לרבות שבט לוי. כלומר, שלמלחמה נגד מדיין נשלחו גם אנשים משבט לוי, אלף במספר, כפי שנשלחו מכל שבט אחר.
והדברים על פניו מוקשים. לפי רש"י שהלכו מכל שבט, כולל שבט לוי, אלף איש, הרי שהלכו בסך הכל שלושה עשר אלף איש. אלף לשבט לשלושה עשר השבטים, בהתחשב בכך ששבט יוסף מתפצל לשבט מנשה ושבט אפרים. דא עקא, בפסוק ה נאמר במפורש וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה, שנים עשר אלף חלוצי צבא. שנים עשר ולא שלושה עשר.
הרא"ם מיישב זאת, כפי המובא בשפתי חכמים. אפרים ומנשה, אומר הרא"ם, באמת נחשבים כשבט אחד לכל דבר, שבט יוסף, ואין להתייחס אליהם כשני שבטים. רק לגבי חלוקת הארץ ישנו דין מיוחד שלגביו ישנה הבחנה בין מנשה ואפרים שיחשבו לשבטים שונים. ואפשר לחשוב בכמה אופנים במה שונה חלוקת הארץ משאר העניינים, למשל משום שאופי הנחלה לה היו זקוקים בני מנשה היה אחר, שהרי נחלו חצי שבט המנשה, יחד עם בני גד ובני ראובן, מעבר הירדן המזרחי שם היו מרעות צאן, ושבט אפרים לא נחלו שם. ואפשר להאריך בזה אך אכמ״לֹ.
מפירוש הרע"ב על התורה עולה תירוץ נוסף, המובא גם בספר משחת שמן. לדבריהם, שבט לוי אכן יצא גם הוא למלחמה, כפי שכתב רש"י, אולם מה שמנה הכתוב רק שנים עשר שבטים, הוא משום שהפסוק החשיב רק את אלו שיצאו למלחמה בעל כורחם.
הדבר אף מרומז בלשון הכתוב וימסרו מאלפי ישראל, דהיינו מסירה בעל כרחם, כי אדם שיוצא לפעולה מסויימת מיוזמתו ורצונו, אינו נמסר לכך אלא מוליך את עצמו. אם כן, אותם שבטים שנמסרו מתוכם למלחמה, כנראה לא עשו זאת מרצונם ומיוזמתם, אלא היו צריכים למסור מתוך הכרח.
כ"כ גם רש"י על הפסוק וימסרו, וגילה גם מדוע עשו כן בעל כרחם, וזלה"ק, וימסרו, להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר עוד מעט וסקלוני, ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדיין לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן. עכ"ל. הרי שהשבטים לא רצו לצאת למלחמת מדיין, משום שידעו שמשה עתיד למות לאחר המלחמה והם רצו לעכב זאת. כך היה רצונם של שנים עשר שבטים.
שבט לוי לא היה בתוכם בדעה זו. ברגע ששבט לוי מצווים לצאת למלחמה הם עושים כן ולא מחשבים חשבונות. עליהם אמר הכתוב (דברים פרק לג פסוק ט), האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע. כלומר, כפי שבחטא העגל נאספו לקיים את ציווי ה' להרוג את החוטאים משבטי ישראל, אפילו אם היו אבי אמו או אחיו מאמו או בן בתו, בלי לשאול שאלות, כך גם כאן אינם מתמהמהים כדי לעכב את מיתת משה אחיהם.
אמנם אכתי צ"ע מש"כ רש"י בפסוק ח, אמר להם, בלעם, אם כשהייתם שישים ריבוא לא יכולתם להם ועכשיו ביב אלף אתם באים להילחם וכו'. וכאן א"א לומר שלא מנה שלושה עשר אלף אלא שנים עשר משום שחלק יצאו בעל כרחם וחלק לא. בלעם אמר את מספר הנלחמים שראה לפניו, והם היו, לדבריו, לדברי רש"י, שנים עשר אלף, וצ"ע:
תגובות
הוסף רשומת תגובה