ועשיתם בעצמכם ועל ידי ה׳
ועשיתם בעצמכם ועל ידי ה׳
בפנחס (פרק כט פסוק א), ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם. ע״כ. ונאמר במדרש על פסוק זה (רבה פרשה כט פיסקא יב), יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה וכו׳, אמר ר׳ תחליפא קיסרא, בכל מוספין כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אשה, הא כיצד, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בני מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם לפני, כאילו היום בראתי אתכם בריאה חדשה, הדא הוא דכתיב (ישעיהו פס״ו פכ״ב), כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה. עכ״ד.
כלומר, בראש השנה כשעושים ישראל תשובה, מעלה זאת הקב״ה כאילו באותו יום ובאותה שעה נעשו לפניו, או נעשו מעצמם כפי שמפרש היפה תואר במקום. ועוד, שכאילו באותו היום ברא ה׳ ישראל בריאה חדשה, ותומכות לכל זה בפסוק כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה. זהו פירוש דברי המדרש כפשוטם.
ויש להבין, ראשית, מהו העניין הנשגב בכך שכאילו באותו יום נעשו ישראל, מעצמם או שלא מעצמם, לפני המקום. שנית, לשם מה חוזר המדרש ואומר שכאילו באותו יום ברא ה׳ את ישראל בריאה חדשה, והרי כבר כתב המדרש שכאילו נעשו באותו יום. יתר על כן, בתחילה כתב שכאילו נעשו ישראל, ולפי היפה תואר הכוונה בעצמם, ולבסוף כתב כאילו ה׳ ברא את ישראל, בסתירה לכך. ועוד צ״ת בזה, שאם עשיית ישראל מעצמם היא מעלה, לכאורה מה שכאילו ה׳ בראם הוא חיסרון, וכיצד המדרש מציין זאת כמעלה.
מלבד זאת, יש להבין גם מה עניין הפסוק מישעיהו שהביא המדרש בסו״ד, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה׳, כן יעמוד זרעכם ושמכם. לכאורה הפסוק מדבר על שמים חדשים וארץ חדשה, שכמו שעמידתם לעולם כך תהא עמידת זרע ישראל ושמם, אך לא ברור מה לזה ולבריאה של ישראל עצמם.
הנה, ידוע כי על אף שהתשובה מכפרת על החטא עצמו, בכל זאת ביחס להנאת החטא צריך דבר נוסף, מה שנקרא מרוק. אכן, מרוק הנאת החטא יכול להיות רחמי שמים, אך יכול להיות גם על ידי ייסורים, וזהו שאנו מתפללים מחוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי ייסורין.
כעת, הדעת הייתה נותנת שמרוק שעל ידי רחמים ומרוק שעל ידי ייסורין יתחלקו בדרך הבאה. צדיק שעבר עבירה, ודאי תכף ומיד חוזר בתשובה שלמה וטובה, כמו שאמרו חז״ל בברכות (דף יט ע״א) אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה, ואם כן, ודאי כדי למרק את עניין ההנאה שבחטא פועלים רחמי שמים. לעומתו, עוברי עבירות סדרתיים, שתשובתם, אם קורית, כנראה מתמהמהת וחלקית, לכאורה צריכים למרק את הנאת החטאים על ידי ייסורים.
ברם, אין הדבר כן. מעשים שבכל יום שצדיקים נדונים בייסורים רבים, וישנם מקרים של רשעים גמורים שקונים עולמם בשעה אחת, עם רחמי שמים בלבד ובלי ייסורים. הגם שלא ברורה חוקיות נגד ההנחה שמרוק החטא אצל צדיקים ברחמים ואצל רשעים בייסורין, עכ״פ נראה ברור שאין זו החוקיות.
בירושלמי בביכורים (פ״ג ה״ג) נאמר, חכם חתן נשיא גדולתן מכפרת. ע״ש. והדבר אינו מובן, דממה נפשך הוא, אם הכוונה בלא תשובה, הרי פשוט שאין בגדולה די כדי לכפר, ואם הכוונה בנוסף לתשובה, הרי לכאורה די בתשובה לבדה כדי לכפר. אלא ודאי, כפי שנתבאר, שאין בתשובה לבדה כדי לכפר אלא על החטא עצמו, אבל עבור הדבר החיצוני שנגרם מהחטא, היינו הנאת החטא, טעון דבר נוסף, רחמים או ייסורים. לפי זה, יש לומר שחכם חתן ונשיא שגדולתם מכפרת, הכוונה שבגלל גדולתם מרחמים עליהם משמים עבור הנאת החטא ואינם טעונים ייסורים.
לפי כל האמור, ניתן לבאר את חלקי המדרש.
פתח המדרש ועמד על כך שלגבי כל המוספין כתוב והקרבתם, ומשמעות הדבר היא שההקרבה כמו התשובה פועלת לכפר את עצם החטא. אולם, מעבר לכפרת החטא עצמו, כאמור, טעון דבר נוסף כדי למרק את הנאת הנאת החטא. לגבי זה אומר המדרש שהוסיף הכתוב ואמר ועשיתם, שיחד עם התשובה של ישראל באותה שעה, בראש השנה, בא גם עניין נוסף שכאילו ישראל נעשו באותו יום, או שעשו את עצמם, ונחשבים כמו גר שנתגייר שעשה את עצמו להיות בכלל ישראל. גר נתגייר, כמוהו כקטן שנולד, שלא רק חטא לא היה לו, אלא גם הנאת החטא לא הייתה לו, כי אם לא נולד גם לא נהנה. בכך מתמרקים עוונות ישראל גם ביחס להנאת החטא, ללא צורך בייסורים.
ברם, עדיין יש לשאול, דגם גר שנתגייר, ישנה דעה בגמרא ביבמות (דף מח ע״ב), שהם מעונים וייסורין באים עליהם מחמת שלא קיימו שבע מצוות קודם שנתגיירו. ע״ש. לפי דעה זו, גם גר שנתגייר מתחשבים בעוונות שעבר בעבר והוא טעון ייסורים למרק את עוונותיו, וא״כ גם ישראל נחשבים כגרים, עדיין אין זה פותר אותם מייסורים.
לכן ממשיך המדרש ואומר, כאילו היום בראתי אתכם בריאה חדשה, דהיינו שישראל לא נבראו באותו יום על ידי מעשיהם ובצורה טכנית גרידא, אלא כמו חתן, חכם ונשיא. מה שקרה בטבע היה על ידי התערבות מוחשית של ה׳ ועל ידי מתן תוקף וגדולה למעמד. ישראל שעושים את עצמם בתשובה, באותו יום מכובד וקדוש של ראש השנה, עשייתם את עצמם מקבלת תוקף, כבוד וקדושה מה׳. לכן במקום שיצטרכו ישראל לייסורים שימרקו את עוונותיהם, די בגדולה ובכבוד שנגרמים מהתשובה שישראל עושים ביום זה המכובד והקדוש, ועל ידי רחמי שמים, כחתן, חכם ונשיא, העוונות מתמרקים ללא ייסורים.
לסיום, מביא המדרש את הפסוק מתוך נבואת ישעיהו לאחרית הימים על השמים החדשים והארץ החדשה שה׳ יברא, ואין כוונתו כלל להמשך הפסוק שכמו שהשמים והארץ יעמדו לעולם כך זרעם של ישראל ושמם יעמדו לעולם. כל כוונת המדרש היא לדמות את ישראל לשמים והארץ החדשים, בשני עניינים שלמעשה הם שני צדדיו של אותו המטבע. השמים והארץ אינם בעלי מודעות, וברור שהבריאה החדשה שלהם לא תתייחס כלל לפעולה שעשו בעצמם. בהתאם, מכיון שהבריאה נעשית על ידי גורם חיצוני ולא על ידי הארץ והשמים עצמם, אין שום המשכיות בין המצב הקודם של הארץ והשמים למצב החדש.
באופן דומה נחשבים ישראל, אומר המדרש, אף שהם עשו את עצמם וגיירו את עצמם. לתשובה בראש השנה ישנה משמעות שנגזרת מהתערבות חיצונית של ה׳, אפופה כבוד וגדולה, והבריאה החדשה של ישראל הינה חדשה ממש, כמו של השמים והארץ, מבחינה זו שמבוטלת מהם כל אחריות על עוונות שהיו בעבר. אם כן, ישראל בראש השנה נעשים על ידי עצמם ועל ידי ה׳ כחדשים, בעלי לב חדש ורוח חדשה כמש״כ ביחזקאל (פל״ו פכ״ו), כמו הארץ החדשה והשמים החדשים, ועוונותיהם מתמרקים ברחמים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה