נעלה וירשנו אותה כי
נעלה וירשנו אותה כי
בשלח (פרק יג פסוק לב), ויוציאו את דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. ע״כ.
והוצאת דיבה זאת, לא אמרו המרגלים אלא לאחר שאמר כלב בפסוק הקודם, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. וצריך להבין מדוע חיכו להוציא הדיבה רק לאחר דברי כלב.
וביארו בשם הזרע שמשון בזה, כי הנה איתא בזוה״ק שמשה מסר למרגלים כוונת שם הקדוש, שאם יבואו הכנענים להרע למרגלים יכוונו את הכוונות האלו וימנעו מכל נזק ולא יתייראו בשליחותם.
והנה, כאשר אמר כלב נעלה וירשנו אותה כי וכו׳, ברור שמשמעות דבריו היא שמעצם כוח שם ה׳ וקדושתו יוכלו ישראל להיכנס כולם בארץ חרף הגויים. גם אם חבורה של מרגלים יכולה להסתובב בארץ מבלי הפרעה בעזרת ניסים קטנים, ברור שכניסת עם שלם מלווה בניסים גדולים וברורים והתגלות מפורשת של כוח ה׳ נגד הגויים.
יתר על כן, אומר הזרע שמשון, לא רק תוכן דברי כלב היה ששם ה׳ יפעל כנגד הגויים, אלא גם צורת דבריו. המילים נעלה וירשנו אותה כי, הן בעלות סופי תיבות הויה, דהיינו שם ה׳. כך, גם מבחירת המילים המסויימת של כלב נרמזה בברור מרכזיותו של שם ה׳ בכניסה לארץ.
והנה, באותה עת שמעו המרגלים את המסר שבדברי כלב וצורתם, ונמלא ליבם טענות על כך. קמו המרגלים כתגובה וזעקו כי חזק הוא ממנו, דהיינו שחזקים גויי הארץ מהקב״ה ח״ו. טענתם הייתה ששם ה׳ לא חזק או לא פועל כלפי עמי הארץ, שכן בכל מקום שהיו הולכים היה מת הנשיא או השר של הגויים כדי שיהיו טרודים באבל ולא ירגישו במרגלים, ואם איתא ששם ה׳ חזק ובעל יכולת למנוע את הגויים בארץ, הסחת הדעת לא הייתה נצרכת.
המשיכו המרגלים וטענו, דאי תימא שאכן שם ה׳ לבדו חזק כנגד גויי הארץ, ומה שהיו הגויים באבל הוא על דרך הארץ והטבע, אם כן דרך הארץ של ארץ ישראל היא להיות ארץ אוכלת יושביה. אם כך, ממה נפשך אין כדאי להיכנס לארץ, כי או ששם ה׳ ח״ו לא חזק כנגד הגויים, או שהארץ אוכלת יושביה. כך הייתה טענתם, שהתעוררה מתוכן וצורת דברי כלב.
ולגבי עצם טענת המרגלים, דאו שהקב״ה המית את הגויים כי שמו לא מספיק ח״ו כדי להגן, או שהגויים מתו לבד כי הארץ אוכלת יושביה, נראה לומר דודאי לא מדובר בטבע הארץ אלא שה׳ המית את הגויים. והטעם לכך שה׳ סייע למרגלים בדרך של הסחת דעת ולא ע״י שמו, יש לומר, שזהו משום שלפי דרך הנהגת ה׳ בעולם, ככלל ולא רק בעניין המרגלים, ישנה עדיפות להתערבות וניסים הקרובים אל הטבע כמה שאפשר. מיתה היא דבר הקרוב אל הטבע גם אם נגרמת מהתערבות של ה׳ בטבע, הרבה יותר מאשר פעולה חזיתית וגלויה של שם ה׳ המקודש. משום הכי, כיון שהדבר התאפשר, קרתה צורת ההתערבות המועטת ולא פעולה של שם ה׳:
תגובות
הוסף רשומת תגובה