בבמדבר (פרק ב פסוק ז), איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. ע"כ.
ואיתא במדרש רבה על פסוק זה, נאוה כירושלים (שיר השירים פ״ו פ״ד), כאותן מלאכי השרת שהן יראין ומושלמין, איומה כנדגלות (שם), כדגלים שנתתי לך, ודוד רואה ואומר לא עשה כן לכל גוי, אלא לעצמו. ע״ש.
וקודם לפסוק זה, לא עשה כן לכל גוי, בתהילים מזמור קמז, אמר דוד, מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.
ופסוקים אלו בתהילים צריכים תלמוד, מהו עניין יעקב ועניין ישראל, ומהם דבריו, חוקיו ומשפטיו. עוד צריך להבין מניין למדרש שדוד באומרו לא עשה כן לכל גוי מדבר על הדגלים, והרי דברים רבים, מרכזיים וחשובים מן הדגלים, לא עשה ה׳ לכל גוי, כגון השראת השכינה, המקדש, התורה וכדו׳. כן צריך להבין מה שחזר ואמר אחרי לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום.
עוד נאמר במדרש (שם יד), דבר אחר איש על דגלו באותות, זהו שאמר הכתוב (שיר השירים פ״ב פ״ד) הביאני אל בית היין, מהו הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עימו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים וכו׳, והיו עשויין דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה, כיון שראו אותן ישראל, שהיו עשויין דגלים, התחילו מתאווים לדגלים, אמרו ולאוי שאנו נעשין דגלים כמותן, לכך נאמר הביאני אל בית היין וכו׳ זה הר סיני ששם נתנה תורה שנמשלה ליין וכו׳, אמר להם הקדוש ברוך הוא, התאויתם בדגלים, חייכם הריני עושה משאלותיכם, ימלא ה׳ כל משאלותיך, מיד הקדוש ברוך הוא הראה אהבתו לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, איש על דגלו באותות. ע״ש.
אם כן, מתבארת ומתבהרת כוונת דוד כך. לא עשה כן לכל גוי משום שמשפטים בל ידעום, היינו שלא עשה לגויים את הדבר המיוחד שניתן לישראל בעקבות המעמד של מתן התורה ומשפטיה, דהיינו הדגלים שראו ישראל במרכבות המלאכים שירדו עם הקב״ה ונתאוו להם וקבלום.
והנה, עוד איתא במדרש שיעקב אבינו ציווה את בניו שישאו את ארונו כפי סדרם בדגלים. נראה שזהו מה שכתב מגיד דבריו ליעקב, שה׳ הגיד ליעקב את דברי ופרטי צורת המסע של ישראל בדגלים, כדי שיוכל לצוות את פרטי צורה זו בדיוק שישאו כך את ארונו. ולפירוש זה, לא הציווי של יעקב לא היה באופן ישיר לשאת את ארונו כמו סדר הדגלים, אלא שאמר להם את סדר נשיאת ארונו, ויצא שהוא מכוון בדיוק כמו סדר הדגלים, כי זהו הסדר שהגיד לו ה׳.
הרי שנתבאר במה הדגלים מיוחדים, כי הם ניתנו לישראל במיוחד בעקבות אופן ההתגלות של ה׳ שירדו עימו המלאכים במרכבות שהיו עשויין בדגלים. וזהו שכתב לא עשה כן לכל גוי משום שמשפטים בל ידעום, דהיינו מעמד נתינת התורה ומשפטיה. עוד התבאר מהו עניין מגיד דבריו ומהו עניין יעקב, שה׳ הגיד ליעקב את פרטי המסע בדגלים שיוכל לצוותם לנשיאת ארונו.
כעת, נותר להבין מהו שאמר חוקיו ומשפטיו לישראל, ומדוע זה מהווה סיבה למש״כ אח״כ שלא עשה כן לכל גוי.
הנה, ה׳ ציווה לישראל חוקים ומשפטים, וידוע שבניגוד למשפטים שהם מצוות שכליות וההיגיון בהן ברור ופשוט, מצוות מסוג חוקים נראות על פניו כחסרות טעם. וכ״כ רש״י על הפסוק בויקרא (פי״ח פ״ד), את משפטי תעשו, אלו דברים האמורים בתורה במשפט שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן, ואת חוקותי תשמרו, דברים שהם גזירת המלך שיצה״ר משיב עליהם למה לנו לשומרן, ואומות העולם ע״א משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת, לכך נאמר אני ה׳ גזרתי עליכם אי אתם רשאים להיפטר. עכ״ד.
את החוקים הגויים לא מבינים, ובודאי אין שום מציאות שיקבלו אותם עליהם. את המשפטים הגויים כן מבינים, אך בכל זאת נמנעים מלקבלם כולם, כידוע, שבא ה׳ לבני עשיו ושאל אותם אם הם מקבלים את התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לו ירושה הוא שהוריש לנו אבינו, על חרבך תחיה. כיוצא בזה, עמון ומואב השיבו שהניאוף הוא עיקרון חשוב עבורם, שממנו באו, כדכתיב ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן, ולכן לא יקבלו את לא תנאף. כמו כן, בני ישמעאל לא רצו לקבל את לא תגנוב, שהרי ברך אותם יצחק והוא יהיה פרא אדם וכו׳. אך ישראל, קיבלו גם את החוקים וגם את המשפטים כולם.
לכך, הדגיש דוד ואמר שישראל מעלתם גדולה, שקיבלו גם את החוקים שעל פניו אין בהם הגיון, וגם את המשפטים שיש בהם היגיון אך שיש הרבה תאוות לא לקבל את כולם, כגון לא לרצוח, לא לגנוב, לא לנאוף. ומשום כן נקראו ישראל בשם ישראל, שהוא שם של חשיבות ושררה. לא זו אף זו, שם זה, ישראל, ניתן ליעקב לאחר שהתמודד מול שרו של עשיו, מה שמדגיש יותר את המעלה של ישראל בהשוואה לאומות.
הרי שמשום שקיבלו חוקים ומשפטים ועדיפים על הגויים, נקראו ישראל ישראל. ומשום כל זה קיבלו דבר מה שאין לאומות, דהיינו הדגלים, כפי שנתבאר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה