מי ראוי ליטול, טלית שכולה תכלת ומדוע תתנשאו
מי ראוי ליטול, טלית שכולה תכלת ומדוע תתנשאו
בקרח (פרק טז פסוק א), ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ע"כ.
לקרח יש טענה על משה, וכך מובא במדרש (תנחומא סי' ב), מה כתיב למעלה מן העניין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה אתה אומר ונתנו על ציצית וגו', טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן ציצית. א"ל משה חייבת בציצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה. בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה מן המזוזה. א"ל חייבת במזוזה. א"ל כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה כולן אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, א"ל דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. עכ"ד. ולכן ויקח קורח ונחלק עם משה.
אך מלבד התמיהה הכללית שהציג קרח כיצד משה ואהרן יכולים לומר שהמועט מועיל יותר מן המרובה, לא ברורה הטענה המסויימת אליה קרח כיוון וכיצד היא קשורה לעניין ומנמקת את מחלוקתו.
רש"י על אתר מברר, ומה ראה קרח לחלוק עם משה,נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות פ"ו פי"ח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו. עכ"ד
ודברי רש"י צריכים ביאור. הרי אמר המדרש, שאף רש"י עצמו מפנה אליו, שהטענה של קרח היא אחרת, כיצד משה ואהרן אומרים שטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים אינם פוטרים כמו ארבעה חוטים של תכלת ושתי פרשיות שבמזוזה. רש"י כאן אינו מביא את הטיעון הזה אלא את הטיעון שראוי היה לקרח ליטול את הנשיאות ולכן ראה קרח לחלוק עם משה. בנוסף, מה פשר הלשון המסורבלת מה ראה קרח לחלוק עם משה. צריך היה לומר מה המחלוקת עצמה, מה קרח סובר לעומת מה שמשה סובר, ולא מה הדבר שבגינו ראה קרח לחלוק. אביי חולק על רבא מפני שלדעתו ייאוש שלא מדעת אינו ייאוש ולא שאביי ראה לחלוק על רבא מפני שיש"מ אינו ייאוש.
לגבי דתן ואבירם, רש"י כתב שהשתתפו עם קרח במחלוקתו בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה,שכן לקהת ובניו החונים תימנה. אוי לרשע אוי לשכנו. עכ"ד.
שאר עדת קרח לא היו כולם שכנים, ומשום איזו סיבה הצטרפו. מבואר בהדיא בכתוב טענה נוספת אותה טענה כל עדת קרח (פסוק ג), ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ע"כ. ומסתבר שזהו באמת הטיעון שעמד בלב המחלוקת הפומבית של קרח ועדתו עם משה. זו הייתה העמדה הרשמית של עדת קרח. העדה טענה שאין מקום לאף אחד להתנשא על קהל ה', כי כולם קדושים ובתוכם ה'. לכן כולם צריכים להיות שווים בהנהגה ואף אחד לא יתייחד להיות כהן ונשיא עליהם, ובפרט משה ואהרן, אליצפן ושאר בעלי התפקידים. אכן, טענה זו נישאה בפי כלל העדה ובכללם קרח, דתן ואבירם.
כתוב ויקח קרח, ומסביר רש"י בפירושו השני שויקח היינו שלקח ראשי הסנהדראות בדברים. נראה שקרח שכנע את ראשי הסהנהדראות, המובילים והמשפיעים בעדת קרח, בטענה זו שכולם שווים ואף אחד אינו צריך להתנשא על קהל ה', על בסיס התמיהות שקרח העלה בסוגיית טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. משום שמשה ואהרן נמצאו בדאים, ח"ו, בעניין זה, אתה למד שאין באמת הצדקה למאן דהו להתנשא על קהל ה', כי אף המתנשאים נמצאו בדאים בדבר מה ואמרו דברים שאינם מסתברים. זו כביכול הוכחה לעמדה הדורשת שוויון. זו אינה העמדה עצמה, אלא הוכחה או אישוש עבורה.
ברם, קרח עצמו, ואף דתן ואבירם שהשתתפו עימו, כלשון רש"י, לא באו ללחום את מלחמתו של העם הדורש שוויון. לא חברה שוויונית והתנגדות לשררה והתנשאות בראש מעייניהם, אלא להיפך. המניע של קרח, דתן ואבירם הוא לקיחת השררה לעצמם. הם טענו יחד עם העדה שמשה ואהרן אינם צריכים להיות מיוחדים מפני שאף אחד אינו צריך להיות מיוחד, אך המניע שלהם לטעון זאת היה מפני שהם רצו להיות מיוחדים בעצמם, אם קרח שסבור היה להיות נשיא במקום אליצפן ואם דתן ואבירם שסברו להיות כוהנים מכוח הבכורה של ראובן זקנם. זהו המניע ומה שראה קרח, כלשון רש"י, לחלוק בגינו עם משה. זו לא המחלוקת עצמה, אלא הנגיעה האישית שבגללה קרח יזם והשתתף במחלוקת שהעמדה המיוצגת בה הייתה אחרת בתכלית.
על מילות הפסוק ויקח קרח, ביאר רש"י בפירושו הראשון, לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה. ובניגוד לפירוש השני, שמשך את ראשי הסנהדראות בדברים. ואפשר ששתי לקיחות אלו, לקיחת עצמו ולקיחת ראשי הסנהדראות, אינן סותרות כי אם משלימות ומתייחסות לרמות שונות של טיעונים ומניעים. קרח לקח בדברים את ראשי הסנהדראות בהוכחות וטיעונים למדניים המראים ח"ו על חוסר סבירות אצל משה ואהרן, ועל ידי זה הצטרפו כולם לעדה שדרשה שוויון לכל קהל ה'. אך כל זאת קרה לאחר שלקח קרח את עצמו להיות נחלק בגלל הנגיעה האישית שלו, שרצה להיות מתנשא במקום אליצפן.
הנה, קרח טען טענות למדניות הכיצד טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה וארבעה חוטים פוטרים אותה, וכן כיצד בית מלא ספרים אינו פטור ממזוזה שדי בשתי פרשיות שבה לפטור את הבית. בטענות אלו השתמש קרח כדי להראות שמשה ואהרן אומרים דבר שאינו סביר. אמנם, ייתכן שיש לדברים פן נוסף. אומר קרח, אם אתם, משה ואהרן, אינכם מחשיבים טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים יותר מאשר ארבעה חוטים תכלת ושתי פרשיות, הרי באותה מידה אין לכם להתנשא ולהחשיב עצמכם, אף שדומים אתם לכליל תכלת וכרסכם מלאה בתורה, יותר מאשר כל אחד אחר מישראל. כל העדה כולה קדושים, הגם שאינם בבחינת כולה תכלת או מלאים ספרים, ואינכם בהכרח עדיפים עליהם.
התשובה האמיתית לכל הטיעונים הללו הינה, כמובן, שכלל העמדות וההוכחות אינם רלוונטיים. משה מתנשא (פרק טז פסוק כח) כי ה' שלחני ואהרן (פרק יז פסוק כ) האיש אשר אבחר בו, ולא משום ענייני קדימה, שוויון או תכלת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה