להבדיל
להבדיל
בשמיני (פרק יא פסוק מז), להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. ע"כ. לשון הכתוב ארוכה וטעונה ביאור, מדוע כפל והאריך להבדיל בין הטמא ובין הטהור ושנה בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. כמו"כ מדוע נקט בלשון החריגה של הבדלה ומדוע הזכיר שני הצדדים החיה הנאכלת והחיה אשר לא תאכל, די בכך שיודע האדם ומכיר את שהותר לו לאכול ומתוך הן אתה שומע לאו.
רש"י ומפרשים נוספים כבר התייחסו ללשון המיוחדת להבדיל וכתבו כי יש עניין מיוחד להיות אקטיבי בידיעת הטהור והטמא, שתהא יודע ומכיר ובקי בהן, כך לשון רש"י, אך אכתי צ"ב מה העניין בכך, מה משמעות ההכרה השכלית האקטיבית הזו בין הטמא והטהור, בין המותר לאכילה ובין האסור.
כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, אומר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מח), מזונם מגונה. ודע שאילו הסימנים, רצוני לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות וסנפיר וקשקשת בדגים, אין מציאותם סיבת ההיתר ולא היעדרם סיבת האיסור ואמנם הם סימן יודע בו המין המשובח מן המין המגונה. עכ"ד. ועל דרך זו הרמב"ן בכמה מקומות מבאר כיצד המאכלים האסורים פוגעים בגוף, כגון אלו שאין להם סנפיר וקשקשת (שם בשמיני פסוק ט), כי בעלי הסנפיר וקשקשת שוכנים לעולם בעליון המים ובצלוליהן ויקבלו גידול באוויר הנכנס שם וכו', ושאין לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם בתחתיות המים ובעכוריהם ולרוב הלחות ואפיסת החום לא ידחה מהם דבר ועל כן הם בעליה ליחה קרה דבקה קרובה להמית והיא ממיתה בקצת המימות כאגמים המעופשים. עכ"ד. הרי מאכלות אסורות גורמים לנזק ישיר בבריאות הגוף.
אך ידועים דברי המדרש (תנחומא שמיני סי' ח), וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות, אמר שלמה אם חכמת חכמת לך וגו' (משלי פ"ט פי"ב), הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל שנאמר אמרת ה' צרופה (תהילים פי"ח פל"א). ע"כ. ההיתר והאיסור לאכול מאכלים שונים לא באו אלא לצרף את ישראל, רוצה לומר, להביא אותם לידי איזו השגה נפשית ורוחנית שלא הייתה נחלתם זולת מצוות אלו. הרי יש טעם ומשמעות בדבר מעבר לפגיעה בבריאות הגוף הנגרמת מאכילת הדגים במעמקי הים, טריפה שיש בה ארס (דברים פי"ד פ"ג), חלב המוליד ליחה (ויקרא פ"ג פ"ט) או ערלה רבת הלחות (ויקרא פי"ט פכ"ג) לפי הסבר הרמב"ן.
באמת, פגעי המאכלות האסורות אינן נחלת הגוף בלבד אלא גם נחלת הנפש. עוד אומר הרמב"ן (שם בשמיני פסוק יג), והסימן הגדול בעופות היא הדריסה שכל עוף דורס לעולם טמא, כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס ומוליד המרירה השרופה והשחרחורת ונותן אכזריות בלב וכו', והנה טעם האיסור בעופות מפני אכזריות תולדותם והבהמות יתכן שיהיו כן מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס והשאר כולם יטרופו. ע"ש. אם כן גם תכונות הנפש עשויות להתעצב על ידי המזון, ולא נצטוונו על דיניו אלא כדי שנאכל את המזונות הטובים לבריאות הגוף והנפש ונימנע מן הרעים להם. וכך מפרש הרמב"ן את המדרש (דברים פכ"ב פ"ו), שרצו לומר שאין התועלת במצוות להקב"ה בעצמו יתעלה אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מידה מגונה או לזכור הניסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם, וזהו לצרף בהן שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצוות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד. עכ"ד. דהיינו צירוף בריאות הגוף והנפש באופן ישיר, ואף ליתן בתודעת הנפש זכרון ניסים ונפלאות וידיעת השם.
ולולא דמסתפינא, ניתן ללמוד את המדרש באופן שאינו מוציאו מידי פשוטו. וכי מה איכפת להקב"ה ומה הפרש בטבע יש בהקפדה על הלכות שחיטה או אכילת בעלי חיים עם סימנים שונים ומשונים. מבחינה בריאותית גשמית אולי אין באמת הבדל, ולא ניתנו כל אלו אלא כדי לצרף בהן את הבריות, דהיינו, לא בשביל שהבריות יאכלו כשר, אלא בשביל שיתאמצו בשכלם ובגופם להשיג את המותר ולהימנע מן האסור. המשמעות של דיני מאכלות האסורות, ע"פ פשטו של המדרש, אינה, או אינה רק, בתוצאה שהפה הישראלי יאכל כשר ולא יאכל טרף, כי אם שהנפש והגוף הישראלים יתעסקו בדיני הכשרות וכך יוסיפו דבקות בה׳ ככסף שעובר התכה. האמצעים במקרה הזה חשובים מן המטרה, ההבדלה חשובה מן ההבדל. לשבר את האוזן, כאשר ישראל קדושים נופשים במדינות הים, ההשקעה ושימת הלב לדינים ולמימוש הטכני שלהם באות לידי ביטוי ביתר שאת. כעת, זהו שמדגיש הפסוק את פעולת ההבדלה, פעולה הדורשת שימת לב, ומציין את שני הצדדים, המותר והאסור, כי הן השגת הראשון והן ההימנעות מן האחרון טעונות הקפדה ותשומת לב. וכפל את ההבדלה בין הטמא והטהור ובין החיה הנאכלת וזו שלא תאכל, כי ההבדלה הראשונה היא המאמץ השכלי של הבקיאות בדינים ובעקרונות, מה טמא ומה טהור, וההבדלה האחרונה היא ההתעסקות הגשמית לאכול את החיה הנאכלת ולהימלט מן המאכלים אשר לא יאכלו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה