ימין שהוא ימין וימין שהוא שמאל
על ימין שהוא שמאל ועל ימין שהוא ימין
בשופטים (פרק יז פסוק יא), על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ע"כ. ופרש"י, ימין ושמאל, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל. ומקור הדרשה בספרי (קנד) וז"ל, ימין ושמאל, אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם. עכ"ל.
אך קשה, כי מסכת הוריות עוסקת כמעט כולה ופותחת בדין הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם שפטור מפני שתלה בב"ד. הרי שאף חכמים יכולים לטעות. ויתרה מכך, עוד איתא שם שאם ידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן הרי זה חייב מפני שלא תלה בב"ד, וביארו בגמרא (ע"ב) שאינו נחשב למזיד אע"פ שידע שאסור משום שטעה במצווה לשמוע דברי חכמים. הרי שאין לשמוע לדברי חכמים אם יודע שהורו טעות. ובירושלמי במסכת הוריות (דף ב ע"ב) כתב בדרך זו, יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל. עכ"ד. הרי לכאורה הפך דרשת הספרי וסתימת דברי רש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל.
זאת ועוד, יש לברר את מה שכתב רש"י בסוף דבריו, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל, וכי יעלה על הדעת שלא לעשות כן ולסור מהאמת הפשוטה שמתקופת גם בידי חז"ל, להפך במזיד ולדון את הימין כשמאל ואת השמאל כימין. וכי בשביל מה מזכיר זאת רש"י ואומר שנלמד בכ"ש מהדין לשמוע כשמראים על ימין שהוא שמאל שיש לשמוע במקרה שבו מראים על הימין שהוא ימין. וצריך ביאור לשם מה כתב כן.
הסברא הפשוטה והשכל הישר הוא שבאופן שאומרים החכמים על ימין שהוא ימין, יש לעשות את הימין מפני שבאמת ברור שזהו ימין, ולא מפני שחכמים אומרים שזהו ימין. ואפילו כשאומרים על ימין, פיזית, שהוא שמאל, גם כן יש לעשות את הימין, כי זו האמת הברורה. רוצה לומר, ייתכן שיהיה אפשר להימלט מהשמאל וכך לצאת יד״ח לפי שתי הדרכים, וודאי יש בזה ערך שלא לסתור את הוראת החכמים בחינם, אך כאשר אין ברירה וצריך לבחור אם להימין או להשמאיל יש לאדם לילך אחר הכרתו הברורה. ואכן על כך מדבר הירושלמי ותלמודא דהוריות, שכאשר אדם יודע ברמת וודאות שאפשר להקבילה להבחנה פיזית בין ימין ושמאל, עליו לנהוג כפי האמת הוודאית שרואה ומבחין בה, ואין לו להקשיב לבית דין שאומרים על הימין הפיזי שהוא שמאל או על השמאל הפיזי שהוא ימין.
האופן שבו יש לך לשמוע אחר החכם האומר על ימין שהוא שמאל, מסביר התורה תמימה (שם בדברים הערה סב) וא"ד, כלומר אפילו אם דעתך וסברתך נוטה להיפך מדעתם וסברתם, יען כי כידוע בכל דבר יש דעות וסברות שונות וכמ"ש בברכות (דף נח ע"א) הרואה אוכלסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין כל הדעות שוות, וכמו שאנו רואים בהלכה אחת דעות מהופכות הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין, וכל כך הדבר פשוט בעיניך כי האמת אתך כאשר אתה יודע להבחין בין ימינך לשמאלך, בכ"ז תשמע לדעתם וסברתם. ומבואר מזה דרק אז מחוייבים לשמוע להם באמרם על ימין שהוא שמאל רק אם נראה לך כן, אבל אם באמת אומרים על ימין שהוא שמאל כגון שמתירין את החלב ואת העריות בודאי אסור לשמוע להם. עכ"ד. רוצה לומר, כאשר אתה בטוח בדעתך הימנית, כגון שלדעתך דבר מה כשר, ודעת החכם היא דעה שמאלית, שלדעתו הדבר לא כשר, אף שאתה בטוח בדעתך, הואיל ויש בעולם דעות וסברות שונות ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, דין הוא לבטל את דעתך וללכת אחר דעת החכם. אך כאשר מדובר בדבר שאין לו שני צדדים אמיתיים שיכולים לחיות ולהתקיים זה עם זה, כגון מחלוקת פיזית על ימין ושמאל, יש לך ללכת אחר האמת הפיזית והיחידה שאתה רואה, שאין לך להניח כי עיניך מטעות אותך ואינך רואה את המציאות אלא השליה, ועד כמה שזו המציאות הנכונה על פיה תלך ובדרכה תצעד.
וכאשר אומר החכם על ימין שהוא ימין, המקרה שמעלה רש"י בסוף דבריו, גם בזה יש דבר חידוש בהליכה אחר הימין. הרי מכיוון שאין כל הדעות והסברות שוות ובכל דבר ועניין יש המטהרים ויש המטמאים וכו', גם אם רואה אדם שדעתו הימנית כמוה כמו דעת בית הדין, ישנה איזו הו"א שאפשר יהיה ללכת לפי הסברא השמאלית הגם שאין זו הסברא הנראית בעיניו ובעיני החכם. הרי אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הן דעתך ודעת בית הדין והן דעה תורנית החולקת עליכם. ביחס לזה אומר רש"י שישנו הדין הבסיסי של הליכה אחר הדעה הנראית לאדם ונראית לבית הדין, ועל כך התווספה הוראה מחודשת יותר, כפי שאומר הספרי, שיש ללכת אחר הסברא והדעה של בית הדין גם כאשר האדם סובר סברא ואוחז בדעה אחרת. ועל כל פנים אין לאדם ללכת אחר קביעת בית הדין שהימין הוא שמאל או שהשמאל הוא ימין כאשר רואה בעיניו את המציאות באופן בלתי אמצעי, מבלי עיבוד מתקדם בדעתו, שהימין הוא ימין או שהשמאל הוא שמאל, או הוראת דין מוטעת ברמת וודאות השקולה לזה, כגון אם יתירו את החלב ואת העריות.
ברם, ישנה גם הגישה של הרמב"ן בסוגיא זו וא"ד, ועניינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צווה אותי האדון המצווה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כעניין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ראש השנה דף כה ע"א). עכ"ד. וכ"כ בהשגות לספר המצוות לרמב"ם (שורש א), וזה הוא מה שאמרו (ספרי שם) אפילו אומרין לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שכך היא המצווה לנו מאדון התורה יתעלה שלא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי זה ואנוכי היודע בוודאי שהם טועים והנה נאמר לו בכך אתה מצווה, וכעניין שנהג רבי יהושע עם ר"ג ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שהוזכר במסכת ר"ה.
אך הוסיף הרמב"ן סיוג בדבר, כפי העולה ממסכת הוריות האומרת שאין לחכם ללכת אחר הוראת בית הדין כאשר הוא חושב שהוראתם מוטעית וא"ד, ויש בזה תנאי, יתבונן בו המסתכל בראשון שלהוריות בעין יפה, והוא שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בית דין הגדול בדבר אחד להיתר והוא סבור שטעו בהוראתן אין עליו מצווה לשמוע דברי החכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו, וכל שכן אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהן בבית דין הגדול ויש עליו לבא לפניהם ולומר טענותיו להם והם שישאו ויתנו עמו ואם הסכימו רובם בבטול הדעת ההוא שאמר ושבשו עליו סברותיו יחזור וינהוג כדעתם אחרי כן לאחר שיסלקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו. וזהו העולה מן ההלכות ההם, ומכל מקום חייב לקבל דעתם אחר ההסכמה על כל פנים. עכ"ל. פירוש, הרמב"ן מבאר שחכם החושב שבית דין טועים צריך לטעון בפניהם, לשאת ולתת ולנסות לשכנעם. אבל אחר שעשה זאת ובכל מקרה בית הדין לא הסכימו לדעתו אלא פסקו אחרת, חייב הוא לקבל את דעתם על כל פנים. גם אם מבחינת החכם בית הדין אומרים על ימין שהוא שמאל ממש, תרחיש שבו לפי דרך התורה תמימה מוטל על האדם ללכת לפי המציאות שעל פי הכרתו, הרמב"ן מדגיש שהסמכות היא אחת ונתונה לבית הדין, וכולי עלמא צריכים לקבל את הסמכות הזו לא שנא מה ההוראה שהסמכות מטילה.
והרמב"ן לשיטתו מדמה את הדבר למעשה דר"ג ור' יהושע (ר"ה דף כה ע"א), באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקיבלן רבן גמליאל, אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בן שיניה, אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך, שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך. ע"ש. רבן גמליאל מצווה את ר' יהושע לבוא בי' בתשרי לשיטתו שהוא ט' בתשרי לשיטת רבן גמליאל לפיו חודש אלול היה חסר, כלומר, לא רק שמצווה ר״ג את ר' יהושע לקיים את יום הכיפורים לפי שיטת ר"ג כי אם ציווהו גם להפר את יום הכיפורים לשיטתו. ואם תדחוק את הדיוק בטענה שלא ניתן לצום יומיים ברציפות ולכן הורה ר״ג לקיים את יוה״כ רק בי׳ ולא בט׳, עדיין עיקר לשון הציווי של ר"ג מדגישה את הפרת יוה"כ דר' יהושע ולא את קיום יוה"כ דר"ג. משמעות הדבר היא שהקפידא בציווי אינה על קיום יוה"כ כדין אלא על חיזוק הבלעדיות והסמכות של בית הדין המוסמך לקבוע קביעות ולהורות הוראות. באותה מידה שבעניין קידוש החודש וקביעת המועדות דרשו (שם ברה״ש) בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו שקובעים בית הדין, כך גם, קובע הרמב״ן, אם ביה״ד מורה על ימין שהוא שמאל על כל פנים יש לציית לסמכותו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה