קשין כקריעת ים סוף
קשין כקריעת ים סוף
בבשלח (פרק יד פסוק טז), ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ע"כ.
חז"ל הזכירו כמה דברים שקשים כקריעת ים סוף. בפסחים, דף קיח ע"א, אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכו', אמר רבי אלעזר בן עזריה קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף. ע"כ. ובמסכת סוטה (דף ב ע"א) ובסנהדרין (דף כב ע"א), אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף וכו' בזווג שני. ע"כ.
ויש לתמוה, מה הפשט בהשוואת הקושי של מזונותיו של אדם ויציאותיו לקושי של קריעת ים סוף. הדברים הראשונים הם קשיים וחסרונות ברורים של האדם המוגבל והגשמי העמל לפרנסתו והנצרך לנקביו, וה' יתברך, להבדיל, פועל דברים נשגבים ועל טבעיים כקריעת ים סוף. מה לפלא ניסי עם מגבלות גשמיות. יתר על כן, לה' אין שום קושי ח"ו לקרוע את ים סוף, בניגוד לפרנסה ונקבים שהם באמת קשיים עבור האדם. וכן צריך ביאור מה הקושי לה' כביכול לזווג זיווג שני עד כדי שקבעה הגמרא כי יש בכך קושי כקריעת ים סוף, שאף בה עצמה הקושי אינו ברור וכנראה לעיל.
הנה, הגמרא במסכת סוטה (שם) מקדימה כך לפני הקביעה שזיווג שני הוא דבר קשה, כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. דהיינו שהסיבה שזיווג שני מוגדר כקשה הוא משום שצריך להיות לפי מעשיו של האדם, וכלשון רש"י, צנועה לצדיק ופרוצה לרשע. וזיווג ראשון אינו כן אלא נעשה באופן אחר, כפי שאומרת הגמרא בסוטה וכן בסנהדרין, אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני. והא גופא צריך ביאור, מה הפשט בכך שהזיווג נעשה קשה כאשר יש לקובעו בהתאם למעשים, יותר מאשר זיווג שמכריזה עליו בת קול ארבעים יום קודם יצירת הוולד שגם הוא מן הסתם נקבע על סמך עניינים מסויימים הקשורים למעשים, התנהגויות ואירועים עתידיים.
במועד קטן, דף כח ע"א, אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא, רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי, בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח. ע"כ. אומר רבא שיש דברים שאינם תלויים בזכות, דהיינו במעשים, כי אם במזל, שהרי רבה ורב חסדא שהיו דומים במעשי הצדיקות כך ששניהם היו נענים בתפילה לגשם, האחרון חי תשעים ושתיים שנה, היה מרובה בשמחות לבניו ופרנסתו בשפע בעוד הראשון חי יותר מחמישים שנה פחות ממנו, היה מרובה בשכול ומזונותיו מצומצמים. ברם, בין השיתין נגלית האמירה שיש דברים שכן תלויים במעשים, שהרי מהנחה זו יצא רבא לפני שהביא הדוגמאות המסויימות לחיים, בנים ומזונות, ובפרט לגבי דברים כמו מעלת הצדיקות הנגזרת מן המעשים וכוח התפילה להורדת הגשם וכדו'.
הנה חזינו כאן שני מיני גורמים המשפיעים על חייו של האדם. לכל אדם ישנם נתוני פתיחה מסויימים, למשל כמה שנים יחיה. הגם שיש מרחב השפעה לאדם לחיות חיים בריאים יותר או פחות ואף לסכן את חייו וח"ו ליטול אותם בידיו, ברור שהכל תחת עניין של מזל שנקבע כבר מלכתחילה. הרי מעשים בכל יום שלאנשים באותו מצב בריאותי יש שונות שאיננה זניחה בסך ימי חייהם. רבא מוסיף גם את הבנים וגם בחינה של פרנסה לקטגוריה זו של תנאי פתיחה שהאדם מגיע עימם מבראשית. בנים פשיטא, אך אף הפרנסה אינה שונה במהותה מעניין תוחלת החיים הקובעת איזה שהם גבולות גזרה, ולכל הפחות חסם עליון, גם במקום שיש מרחב השפעה של ממש לאדם. הגורם השני בחייו של אדם, כמובן, הוא המעשים עצמם. אותו מרחב השפעה שיש לאדם יותר או פחות להפוך את חייו הגשמיים, הכלכליים, החברתיים, הרוחניים, חיי התורה והמצוות לטובים ומוצלחים יותר או פחות. רוצה לומר, כל דבר ודבר מחייו של אדם הוא צירוף של תנאי פתיחה ומעשים, פעמים שתנאי הפתיחה יותר דומיננטיים, כמו בתוחלת חיים ובנים, ופעמים שהמעשים דומיננטיים, כמו בקיום תורה ומצוות ובהשפעה מסויימת על הפרנסה התלויה במזל ובמעשים יחדיו.
אחד מתנאי הפתיחה של כל אדם ואדם הינו זיווג ראשון, שקודם יצירתו של אדם קובעים לו קביעות מעניין תוחלת חייו, זרעו וכמובן גם זיווגו. בשונה מזיווג שני שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, זיווג ראשון מזווגין לו כחלק ולפי תנאי הפתיחה, ובכל מקרה לא רק לפי מעשיו אם בכלל. הבדל זה משליך גם על הקושי כביכול של זיווג שני לעומת זיווג ראשון. הקביעה של זיווג ראשון אינה שונה כ"כ מהקביעות האחרות של נתוני הפתיחה כמו כמה האדם יחיה. הוצאה לפועל של זיווג שני, מנגד, צריכה מציאות שבה מעשים של איש ואשה רווקים יתאימו ביניהם. לא מדובר בקושי ח"ו של ה' לעשות זיווגים כאלו לעומת זיווג ראשון כפי שאולי קשה לשדכן לשדך שידוך של פרק ב יותר משידוך ראשון או קשה למתווך למכור דירה ללא מעלית, אלא שזיווג שני מטבעו דורש התאמה של פרטים שאינם נקבעים באופן ריכוזי, כי הרי ניתנה לאדם האפשרות לבחור את מעשיו, ומרחב ההתאמות קטן בהרבה. רוצה לומר, אין מדובר בקושי שאילו היה נעשה יותר מאמץ כביכול לזווג את הזיווג השני אז המאמץ היה מצליח, אלא שמכיוון שמרחב ההתאמות עשוי להיות קטן, מבחינה הגדרתית יהיו כאלו שלא ימצא להם זיווג.
המדרש רבה (בשלח פרשה כא סימן ו) מביא את התלת שיח הבא וא"ד, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה והכתיב (ירמיה ה) אשר שמתי חול גבול לים, והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם וכו', אמר לו הקדוש ברוך הוא לא קראת מתחלת התורה מה כתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי מתחלה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו שהתניתי עמו מתחלה, מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים וכיון שהלך לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואת נבראת בששי, כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע, מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן ימינו על ימינו של משה שנאמר (ישעיה סג) מוליך לימין משה וגו', מיד ראה להקב"ה וברח שנאמר (תהלים קיד) הים ראה וינס מה ראה אלא שראה להקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד, אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלהי יעקב מפני יראתו של הקדוש ברוך הוא מיד כיון שהרים משה ידו על הים נבקע. עכ"ד. תמה משה כיצד הים יבקע, והרי תנאי הפתיחה שנקבעו לים הם שהוא לא יבקע. על כך עונה הי"ת שתנאי הפתיחה אינם תקפים כאן הואיל ונעשתה החרגה והתניה עליהם עבור מקרה זה. משה פונה אל הים וטיעונו בידו, שבמקרה דנן תנאי הפתיחה שהים אינו נבקע אינם תקפים, אבל עדיין הים מסרב להיבקע עד שנעשים מעשים בפועל, עד שהקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה וכו'.
הנה, הקושי בקריעת ים סוף אינו ח"ו קושי של הי"ת לעשות מעשים שמאוד מסובך לאדם לעשות כמו לבקוע ים. עבור ה' לא מדובר בדבר מסובך מבחינה פיזית, שהרי כל הטבע מלא כולו ניסים ונפלאות ודברים פיזיים המופקעים מבני האדם עד אין קץ. הסיבוך כביכול בבקיעת הים הינו ההליך השונה שבו הדבר נעשה, שלא על ידי איזשהם תנאי פתיחה, הגם שבקיעת הים לא סתרה את תנאי הפתיחה הואיל וניתנה להם החרגה כפי שאומר המדרש, כי אם על ידי התאמה של מעשים והתנהלות בפועל של משה עם הקב"ה ועם הים. ואף מעשים נוספים היו מעורבים בעניין כמו שאומרים חז"ל (סוטה דף לו ע"ב) זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה. ע"ש. והליך מעין זה קורה גם בזיווג שני, כאמור, שיכול לקרות רק במרחב של התאמה במעשים ובבחירות של בני האדם ולא נקבע באופן פשוט מלכתחילה על ידי הקביעות שנעשות ארבעים יום קודם יצירת הוולד.
לשון הגמרא בסוטה (שם בדף ב ע"א), ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני, דהיינו שגם חלוקת השדות ושייכותן נקבעות כתנאי פתיחה כמו זיווג ראשון. ממילא השייכות באותן שדות הינה דבר קל, שלא כזיווג שני וכקריעת ים סוף, וצ"ב שהרי בפסחים (שם) הוזכרו גם מזונותיו של אדם כקשין כקריעת ים סוף. אך האמת היא שהבנת הגמרא צריכה להיות הפוכה לחלוטין. אם החלוקה של השדות הינה תנאי הפתיחה הממוניים ורק היא, הרי מכלל הן אתה שומע לאו ומבואר בזה שכל ענייני הממון האחרים אינם נגזרים לחלוטין מתנאי הפתיחה אלא מהפעולות ומן המעשים. אם כי יש לציין שבמועד קטן קבע רבא שמזוני תלויים במזל, והיינו שתלויים חלקית במזל וחלקית בפעולות וכנ"ל. זאת ועוד, אלמוני שיש לו שדה פלונית הרי שפר מזלו ותנאי הפתיחה שלו טובים, אבל אלמוני אחר שצריך לקנות ממנו שדה זו למגורים או לגידולים וכדו' הרי צריך להתאמץ בשילוב של מעשים מאוד מסויימים על מנת לקנותה ודבר זה קשה מעין הקושי של קריעת ים סוף.
על נקבים אמרה הגמרא בפסחים שקשים כיום המיתה וכקריעת ים סוף, ונראה שמדובר כאן בשני דימויים שונים ומשלימים ולא בכפל וחזרתיות בעלמא, שהרי יום המיתה לא הוזכר לגבי שני הדברים האחרים, מזונותיו של אדם וזיווג שני, כי אם רק לגבי הנקבים. הקושי בקריעת ים סוף הינו להביא דברים לידי ממש בעזרת התאמת המעשים ולא על פי תנאי הפתיחה הראשוניים, ועניין זה ישנו גם במקרה של נקבים, שההתמודדות עימם היא בהתאמה של המעשים, בין אם מדובר בהסרתם או בהתנהלות לצידם. אכן, יותר מאשר זיווג שני מזונותיו של אדם וקריעת ים סוף, עם הנקבים אין מתמודדים במרחב המעשים בלבד אלא כנגד תנאי הפתיחה הפיזיים שנגזרו מהם אותם נקבים. לכן הושווה הקושי של הנקבים גם ליום המיתה, משום שכמו תוחלת החיים והמיתה המצב הגופני של הנקבים נקבע מלכתחילה כחלק מתנאי הפתיחה, ויחד עם זאת קשים כקריעת ים סוף לפי שבניגוד למיתה שקורית ואין כ"כ מה לפעול לכשהגיעה, עם הנקבים מתמודדים בהתאמת המעשים וכפי שנתבאר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה