כל אשר לו ליצחק
כל אשר לו ליצחק
בחיי שרה (פרק כד פסוק י), ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקום וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור. ע"כ. ופרש"י, וכל טוב אדוניו בידו, שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו. עכ"ד.
בבבא בתרא במשנה (דף קלג ע"ב) אמרו חכמים, הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו, מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו, והביאו על כך בגמרא (שם) את שאמר שמואל לרב יהודה, לא תיהוי בי עבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא וכל שכן מברא לברתא, כלומר, אל תדון במקום שמעבירים את הנחלה אפילו מבן שאינו הגון לבן הגון, וכל שכן כשמעבירים את הנחלה מבן לבת. ע"ש.
והקשו הראשונים, כיצד נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, והרי אברהם קיים את כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין (יומא דף כח ע"ב), ואם כן כיצד העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק בעוד אמרו חז"ל על העברת נחלה לא תיהוי בי עבור אחסנתא וכו'.
הרא"ם הציע, ושמא יש לומר, שאני הכא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. עכ"ד. כלומר, שרק יצחק ולא ישמעאל נחשב זרעו של אברהם, אפילו עד כדי שהאומר קונם שאיני נהנה לזרע אברהם הרי הוא אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים וישמעאל בכללם (נדרים דף לא ע"א). ממילא, כל אשר לאברהם מגיע רק ליצחק, זרעו, ולא לשאר.
ויש לשאול, דאין הכי נמי, אם רק יצחק הוא זרעו של אברהם ויצחק צריך לרשת כל אשר לאברהם, מדוע אברהם הוצרך ליתן שטר מתנה ליצחק על כך והרי ממילא יירש יצחק את הכל בדרך ירושה. על כך השיב הרדב"ז, כי אמנם רק זרעו של יצחק נחשב זרעו של אברהם ואין זרעו של ישמעאל נחשב זרעו של אברהם, אבל מכל מקום ישמעאל עצמו כן נחשב לזרע של אברהם וכמש"כ (בראשית פרק כא פי"ג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. אם כן, זרעו של יצחק ינחל ולא זרעו של ישמעאל כי זרעו של יצחק נחשב לזרעו של אברהם וזרעו של ישמעאל לא נחשב זרעו של אברהם, אבל ביחס לישמעאל עצמו שהוא גם נחשב לזרעו של אברהם הוסיף אברהם והשתמש בשטר מתנה על מנת שלא יקבל זה כי אם יצחק בלחוד.
גם בדעת זקנים מבעלי התוספות נחתו לשאלה זו, כיצד נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (פרק כה פסוק ה), והרי אסור להעביר אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידעי מאי זרעא נפיק מינייהו, כפי שמטעימה הגמרא בכתובות (דף נג ע"א) וכתיב יכין צדיק ורשע ילבש, וקי"ל בעלמא דקיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין. והשיבו, ויש לומר דאברהם וישמעאל גרים היו ואמרינן דגר אינו יורש את חבירו אביו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. וכ"כ גם הרא"ש.
אך יצחק לא היה גר, שכן נולד לאברהם לאחר שהתגייר בעצמו, ולכן מן הדין צריך לקבל את כל אשר לו. אלא שאם כן עדיין קשה, מדוע צריך אברהם לשטר מתנה אם מן הדין רק יצחק יורש. והתשובה לכך היא מה שכתבו בדעת זקנים בסוף דבריהם, וקודם שנולדו האחרים כבר נתן לו כדכתיב לעיל ויתן את כל אשר לו. עכ"ל. כלומר, שנתן אברהם ליצחק את הכל בשטר מתנה ביחס לבנים העתידיים שיוולדו לו והם אינם גרים. הנה כי כן, מותר היה ליתן ליצחק את הכל ביחס לישמעאל משום שישמעאל הוא גר, ומותרת ומועילה הנתינה ביחס לבנים העתידיים שטרם נולדו והם כבר אינם גרים.
הנה, בפרשת וירא (פרק כא מפסוק י) אברהם שרה והקב״ה ניהלו דין ודברים בעניין ישמעאל, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו, ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וכו׳. ע״ש . ופרש״י שמע בקולה, בקול רוח הקודש שלה. ותמה החתם סופר, מה עניין רוח הקודש ונבואה לכאן, ומה הטעם שהרע לאברהם לגרש בן מצחק, דהיינו עובד עבודה זרה או גילוי עריות או שפיכות דמים. וכן מה הצורך להאריך וירע הדבר על אודות בנו ולא לסתום וירע הדבר ונדע שהדבר הוא גירוש בנו הנזכר לעיל. על כל אלו השיב החת״ס בשם אביו, כי וירע לאברהם על אודות בנו היינו בניו וצאצאיו של ישמעאל, שחשש אברהם שמא יצא ממנו בן מעולה ובנתינה של הכל ליצחק יעבור אברהם על הגדר של עבורי אחסנתא ע״פ מש״כ בגמרא בכתובות. את החשש הזה הפיג הקב״ה ואמר אל ירע בעיניך כי יש לך להקשיב לנבואה של שרה שלא יירש בן האמה הזאת עם יצחק לפי שלא יצאו ממנו בנין דמעלי לעולם ובאופן זה מותר לעבורי אחסנתא:
תגובות
הוסף רשומת תגובה