סידור העומר
סידור העומר
במנחות, דף סו ע"א בתוס', פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות, ותימה גדולה הוא ולא יתכן. ע"כ. הרי נחלקו הבה"ג ותוס' בדינו של מי שלא ספר יום אחד האם יכול להמשיך ולספור בברכה בשאר הימים. לבה"ג איבד את המצווה, על פניו, מפני שמצוות ספירת העומר הינה על כל הימים יחדיו, וזהו עניין שבע שבתות תמימות תהיינה. התוס' חולקים ואף מכנים זאת תימה גדולה ולא יתכן, מפני שנהיר בעיניהם שכל יום ויום ספירתו עומדת בפני עצמה, כך שאין בין החמצה של זה לקיום של זה כפי שאין בין החמצה של מצוות לולב לקיום מצוות שילוח הקן.
כדעת התוס' כך דעת ראשונים נוספים, הרא"ש, הריטב"א ועוד, ואף הוכיחו זאת ממה שמברכים כל יום לפני הספירה, מה שמראה שכל יום ומצוותו ואינן נאגדות יחדיו תחת ברכה אחת.
למעשה, פסק השו"ע (סי' תפח ס"ט) שאם שכח לברך באחד הימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר הימים בלא ברכה, אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה. עכ"ד. הרי שחש השו"ע לשתי הדעות, הן לפוסקים הסוברים שכל יום מצווה בפני עצמה והן לבה"ג שלא יספור שוב, כלומר, בברכה. וקצת צריכה ביאור חישה זו. בשאלה הבסיסית האם ספירת העומר היא מצוות אחת לכל התקופה או אחת ליום יש בודאי לכל אחד מהפוסקים דעה ברורה לכאן או לכאן ולא ספק. רובם אף הכריעו בנקל שיש מצווה בכל יום ויום. אם כך, לכאורה, צריך היה השו"ע לאחוז כאחת הדעות, ומן הסתם בדעה שבה נקטו רוה"פ שכל יום בפנ"ע, ולתת הכרעה ברורה בדבר. במילים אחרות, מכיוון שהספק מבוסס על שאלה כה יסודית, לא מסתבר לחוש לשני צדדיה.
עוד נדון מפורסם ודומה, מה דינו של נער שנעשה בר מצווה באמצע ספירת העומר, האם יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, או שמא אינו יכול ואף אם עד שהגדיל הקפיד לספור. גם עניין זה שייך לשאלה האם ספירת העומר כולה מצווה אחת או שכל יום בפנ"ע ואף עתה משהגדיל עומדים הימים במנותק לימי הקטנות. ונדון קרוב לזה, גר שנתגייר בספירת העומר, האם הימים הנוכחיים תלויים בימים שהיה בהם גוי כך שאינו יכול לספור, או שכל יום בפני עצמו וסו"ס כעת הוא יהודי ויכול לספור.
אכן, אף שהנדונים קרובים ברור כי אינם זהים ושקולים. קטן שהגדיל יש בו צדדים נוספים שימשיך לספור בברכה. הרי סו"ס אם הקפיד הנער לספור בברכה בקטנותו ועשה זאת מצד מצוות חינוך, נמצא שיש המשכיות של איזו חובת ספירה של הנער הן בקטנותו והן בגדלותו, ומסתבר שיש בזה קיום ספירת העומר בבחינת תמימות תהיינה. זאת ועוד, אפשר שגם משהגדיל חייב לספור מצד מצוות חינוך או מצד נדר, אף אם לא מצד מצוות ספירת העומר עצמה. המקרה של גר, שבהיותו גוי לא ספר ואף אם ספר מן הסתם אין בזה ערך, יותר דומה למי שפספס יום מן הספירה. בנדון זה אכן השאלה לפיתחה אנו עומדים, לכאורה, הינה רק האם כל יום עומד בפני עצמו וסופר, או שכל הימים צרורים יחדיו וכיוון שלא ספר בתחילה גם לא יספור בהמשכה. כך בפשטות.
ספירה של שלוש עגבניות בירקנייה וספירה במשחק מחבואי, אין משמעותן זהה. הרב מיכאל אברהם מכנה את ההבדל, כהבדל בין ספירה של מנייה לספירה של סידור. מכיוון שאני מעוניין בשלוש עגבניות, אני סופר ומונה את העגבניות לראות אם יש שלוש עגבניות בידי. לעומת זאת, במשחק מחבואים אני מעוניין לדעת כמה אני מתקרב לתחילת פעולת החיפוש, עבורה אני סופר וסודר מספרים עשר, תשע וכו' עד שאגיע לסוף הסדרה ואתחיל בחיפושים. בירקנייה אני מעוניין לדעת כמה יש לי, אבל במשחק אני מעוניין לדעת איפה אני נמצא על ציר ההתקדמות.
כעת, גם אם ספירת העומר הינה מצווה חדשה בכל יום בפני עצמו, וכפי שאנו למדים מכך שמברכים לפני הספירה מדי יום, עדיין צריך לברר את המהות בעצם הספירה. האם מונים כמה ימים עברו מתחילת הספירה על מנת לדעת באיזה יום אנחנו נמצאים. רוצה לומר, יש חשיבות בלהיות ביום הארבעים ושתיים, ויש חשיבות להיות ביום השישי, ולהיות ביום השלושים וארבע וכו', אולי בגלל תיקון המידות של חסדר וגבורה וכו' שיש בכל יום או משום איזה טעם אחר. ואם כך, אנו עונים בספירת העומר על שאלה של מנייה, מהו המניין של היום הנוכחי המגלה על תוכנו ומשמעותו. או שמא מהות הספירה היא אחרת, לספור ולסדר את הימים ולברר היכן אנו עומדים על הציר של ספירת העומר. לפי הבנה זו יש מצווה בכל יום על האדם לספור ולברר את הסדר והמיקום שלו על הציר של ארבעים ותשעה הימים המתחילים למחרת השבת ומסתיימים לקראת חג מתן תורתנו.
מי שביטל את הספירה של אחד הימים, מסתבר שפגם בכל המהות של הספירה אם עניינה הוא סידור. היום החמישי יש בו מצווה בפנ"ע לסדר, אבל כיצד ניתן לסדר את היום החמישי אם היום הרביעי אינו סודר. המהות של סידור היום החמישי הוא לבוא לאחר היום הרביעי. ייתכן אם כן שזו סברתו של הבה"ג, גם אם נאמר שכל יום יש בו ברכה ומצווה בפנ"ע, וזו משמעות תמימות לשיטתו, סדר תמים ללא פגם, שבו היום השני מסודר על סמך הסדר של הראשון, והשלישי על סמך הסדר של השני וכך הלאה. על דעת הבה"ג ניתן לחלוק ולצדד במהות האחרת של ספירה, ספירה של מנייה מה מונח ביום שבו אנו עומדים, האם זה יום עשרים ושבעה לעומר שהוא יסוד שבנצח או שלושים וחמישה ימים שהוא מלכות שבהוד. בספירה במשמעות זו, חסרון של יום אחד אינו מעלה ואינו מוריד דבר לגבי היום האחר, כך שיכול להמשיך ולספור בברכה ללא חשש.
אכן, אם קו דק זה מפריד בין השיטות, ולא העובדה שספירת העומר הינה מצווה חדשה בכל אחד מימי הספירה, מובן מדוע לכו"ע יש לברך בכל אחד מימי הספירה, כאמור, ומבן יותר מדוע השו"ע חש לשתי הדעות, שנמצאו חולקות בעניין יותר דק ופחות בסיסי.
ונפקא מינא בקטן שהגדיל ואולי גם בגר שנתגייר, שכעת יש יותר מקום לדעת הבה"ג שימשיך את הספירה בברכה אם לפני שהגדיל או נתגייר הקפיד לספור. מכיוון שהקשר בין ימי הספירה כעת אינו קשר של מצווה אלא קשר של סידור, שמצוות היום השישי אינה תלויה במצוות היום החמישי, אבל הסדר של היום השישי מבוסס על היות היום החמישי מסודר, כיון שעל כל פנים הקטן או הגוי סידרו את הימים הקודמים לגדילה או לגיור ומצוות היום שלאחר הגדילה והגיור עומדת בפני עצמה ויכולה להיות מסודרת על סמך הסדר שנשמר עד כה, אין כל מניעה שיספרו מעתה והלאה בברכה. ברם, כל זאת בהנחה שלספירה של הגוי, גם אם אין לה משמעות של מצווה, בכל זאת יש לה את המשמעות המינימלית של ספירה של סידור, ויש להסתפק בזה.
החינוך במצווה שו כותב כי מי ששכח יום אחד בספירת העומר, יאמר אמש היו כך בלא ברכה ומונה האחרים עם כל ישראל. עכ"ד. ודבר תימה הוא, מה שייך ביום העשירי למנות את היום התשיעי והרי זה מעוות לא יוכל לתקון.
בעל המאור, בפסחים דף כח ע"א, הביא שאלה, מה טעם אין אנו סופרין שתי ספירות מספק כמו שאנו עושין שני יו"ט מספק. על כך השיב כי אין לנו להחמיר בספירת העומר שאינו אלא לזכר בעלמא וכן שנמצאת ספירה שנייה מושכת עד יו"ט ראשון של עצרת ואתי לזלזולי ביו"ט דאורייתא. ע"ש. ר"ש שקאפ (שע"י ש"א פ"ה) השיב על השאלה תשובה יותר מהותית, דמספר שאינו ברור לא חשוב מספר ומניין. וסברא זו צ"ב. יתרה מכך, ישנן מקורות, ואף רש"ש ציין זאת, שפעמים שאפשר לספור במצבים של ספק, כפי שכתבו התוס' עצמם (שם), שבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיוון שהוא ספיקא דרבנן, ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות. ע"ש.
ועל פי האמור ניתן להבין את שני העניינים. מי שלא ספר את היום התשיעי בזמנו, עדיין יוכל למנות את התשיעי כדי למנות את העשירי, מפני שאפילו אם לא קיים את המצווה של היום התשיעי, מכל מקום הסידור של היום העשירי נעשה כשורה כאשר סידר לפניו את היום התשיעי, אפילו אם עשה זאת כעת. ומה שלא סופרים פעמיים, ספירה שנייה של גלויות, וביאר הגרש"ש בזה שמספר שאינו ברור אינו נחשב מספר ומניין, גם עניין זה מובן. אין הפשט שבכל מקרה של ספק לא שייך לספור, אלא דווקא שספירה דהיינו סידור צריכה להיות ברורה וחד משמעית, להוציא סידור כזה שבא לסדר בשתי דרכים, תרתי דסתרי, בו זמנית. ראשון הוא לא שני, ושני הוא לא שלישי, ועל כן זה וזה אינם חיים בכפיפה אחת כשאומרים בתורת ספירה יום אחד, שני או שלישי לעומר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה