רגע של תשובה

רגע של תשובה

בקידושין (דף מט ע״א), על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו, על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו. ע״כ. היינו שהמקדש את האשה על מנת שהוא צדיק הרי היא מקודשת מספק, אפילו אם ידוע לנו לפני ואחרי מעשה הקידושין שהוא רשע, שמא באותו רגע הרהר תשובה ובכך נחשב, לאותה שעה שבה חלו הקידושין, כצדיק. וחילופיו באומר על מנת שהוא רשע.

ודבר תימה הוא. הרי דבר ידוע הוא כי תשובה היא תהליך מתמשך בעל כמה שלבים הכרחיים, וכפי שכתב הרמב״ם בהלכות תשובה (פרק ב הלכה ב), ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו׳, וכן יתנחם על שעבר וכו׳, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. עכ״ד. ודחוק לומר שהספיק לכל מחשבות אלו באותו רגע דחוק. ויתרה מכך, כתב הרמב״ם (שם) שצריך אף להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו, ווידוי בשפתיים הלא אינו יכול להיות באותו רגע קצר של נסיון חלות הקידושין.

עוד בגמרא בקידושין, דף מ ע״ב, הביאה הגמרא כמה יסודות בהכרעת דין האדם ובחזרה בתשובה, תנו רבנן, לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת אשרי שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה וכו׳, ר׳ שמעון בן יוחי אומר, אפילו צדיק גמור ומרד באחרונה איבד את הראשונות שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו שוב רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. ע״ש. והדברים עומדים בסתירה. אם דינו ועניינו של האדם תלוי בשקלול זכויותיו וחובותיו, כך שאם ורק אם חציו חייב וחציו זכאי תוכל להכריע מצווה אחת לכף זכות ועבירה לכף חובה, כיצד הוא זה שצדיק גמור שזכויותיו מרובות הרבה על חובותיו יכול לבטל את מעמדו זה אם מרד באחרונה, וכיצד הוא זה שרשע גמור שחובותיו מרובות על זכויותיו יכול לבטל את מצב רשעותו אם עשה תשובה באחרונה.

נראה, אם כן, כי יש להבחין בין שני מדדים שונים שיש לאדם. האחד הוא מדד כמותי של המעשים הטובים שעשה, הזכויות, לעומת המעשים השליליים, החובות. הזכויות והחובות נגזרות מהמצוות והעבירות שהאדם קיים, ומפעולות נוספות כמו תשובה מלאה עם וידוי וכו׳ המכפרת על העוונות. עניין נוסף הוא הקביעה של האדם כצדיק או כרשע. קביעה זו נגזרת רק מהרגע הנוכחי. כל אדם קובע בכל רגע אם הוא צדיק או רשע. יש צדיק שחובותיו מרובות מזכויותיו ויש רשע שזכויותיו מרובות מחובותיו. כך, צדיק גמור שהיה צדיק לכל אורך חייו וצבר זכויות מרובות על פני החובות, עדיין יכול להיקרא ח״ו רשע ברגע אחד שבו מתנתק מהוויתו בעבר, וכדברי הגמרא בהמשך, תוהא על הראשונות. ביום פשעו, אדם זה הוא פושע גם אם בעלמא יש לו צדקת הצדיק. וכן להיפך, רשע גמור שעוונותיו מרובים, ברגע של אמת ותשובה אין מזכירים לו שוב רשעו. לכן המקדש על מנת שהוא צדיק מקודשת, שמא באותו רגע הרהר תשובה ואין מזכירים לו רשעו.

על כל פנים, ההכרעה בדין של כל אדם ואדם, קבעה הגמרא, נעשית על ידי מניית הזכויות כנגד העוונות. מצווה אחת עודפת, הכריע עצמו לכף זכות. עבירה אחת עודפת, הכריע עצמו לכף חובה. נוסף על קריטריון ההכרעה בדין, נתבאר כי ישנה גם הגדרה של שם צדיק ושם רשע, התלויה ברגע הנוכחי בלבד ולא בסכום מצטבר על פני כל רגעי העבר. ויש להבין מה ההשלכה של הגדרה זו. מעבר לנפקא מינה לקידושי אישה, הלא הביאה הגמרא את הנדון של שם צדיק ושם רשע בהקשר של הכרעת דינו של האדם. אם כן, מתי וכיצד יש משמעות לשם צדיק ומוציא מידי השיקול של עודף חובות על זכויות.

שלושה אנשים נאמר שקנו עולמם ברגע אחד. במסכת עבודה זרה בדף י ע״ב מסופר על קטיעה בר שלום שניצח את הקיסר בדברים, ובדרך כשהוצא להורג מל את עצמו ותרם את נכסיו לר׳ עקיבא וחבריו. בדף יז ע״א מסופר על ר׳ אלעזר בן דורדיא שהיה שקוע בעוונות אך ברגע של התעוררות קרא אל ההרים והגבעות, שמים וארץ וכו׳ בקריאה שיבקשו עליו רחמים, ולאחר שנדחה הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. ובדף יח ע״א מסופר שכשהוציאו הרומאים את ר׳ חנינא בן תרדיון לשריפה כרוך בספר תורה וספוגים של צמר על לבו, התליין הציע להוריד את הספוגים ולהרבות בשריפה כדי לקצר את המיתה, ואמר לו  ר׳ חנינא שיביאנו לחיי העולם הבא ואכן לאחר שיצאה נשמתו של ר׳ חנינא קפץ גם התליין לאור וקנה עולמו בשעה אחת.

הרי שיש לאדם אפשרות לזכות בדין, לקנות עולמו בשעה אחת, אף שלא בדרך הרגילה של ריבוי זכויות על העוונות, ובלבד שהרגע האחרון שלו בעולם נקשר עם שם של צדיק. מכיוון שאדם מאבד את חייו כצדיק וקושר ביניהם באופן שאיננו אקראי, הרי חוסר הקצבה שלאחר המוות, כצדיק, גובר על הקצבה של העוונות המרובים בימי חייו. אמנם רגע של צדיקות באיזו שעה כלשהי בחיים אין בו כדי להוציא מכלל השיקול של הכמות המצטברת של הזכויות לעומת החובות, אך כאשר יוצאת נשמתו של אדם בצדיקות והצדיקות נכרכת ביציאת הנשמה, רגע זה נמשך והולך וגובר על כל מניין ודבר סופי שעשה בימי חייו. כך ורק כך יכול רשע גמור לקנות עולמו בשעה אחת על ידי רגע של תשובה: