הסבה וספקות
הסבה וספקות
הגמרא בפסחים, דף קח ע"א, אומרת כך, יין, איתמר משמיה דרב נחמן צריך הסיבה ואיתמר משמיה דרב נחמן אין צריך הסיבה ולא פליגי, הא בתרתי כסי קמאי והא בתרתי כסי בתראי. ממשיכה הגמ’ ואומרת, אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, אמרי לה להאי גיסא תרי כסי קמאי בעו הסיבה, דהשתא הוא דקא מתחלא לה חירות, תרי כסי בתראי לא בעו הסיבה, מאי דהוה הוה, ואמרי לה להאי גיסא אדרבה תרי כסי בתראי בעו הסיבה, ההיא שעתא דקא הויא חירות, תרי כסי קמאי לא בעו הסיבה, דאכתי עבדים היינו קאמר. ע"ש.
הרי שהסתפקו בגמרא האם שתי הכוסות הראשונות טעונות הסבה או שמא השתיים האחרונות טעונות הסבה. בכל מקרה, מסקנת הגמרא היא דהשתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי, אידי ואידי בעו הסבה, גם הראשונות וגם האחרונות.
שאל הר"ן, הרי קי"ל בעלמא שבספק דרבנן הולכים לקולא, ואם כן היה צריך כאן להקל גם בשתי הכוסות הראשונות לא להצריך הסבה, שכן ספק אם הן חייבות בכך, ואח"כ להקל גם בשתי הכוסות האחרונות מאותו הטעם.
השיב הר"ן בתחילה, שאכן הדין היה צריך להיות לקולא, אלא שמכיון שלא מדובר בטירחה הולכים בזה לחומרא, אך לאחר מכן הוסיף, שבאמת נראה שמעיקר הדין מסבים בכל הכוסות. אם נלך לקולא, אומר הר"ן, אז אם נקל רק בשתי כוסות ונשתה בהסבה בשתי כוסות, יקשה מדוע להקל בכוסות האלו יותר מאשר באלו. מאידך, אם נקל בכל הכוסות, תעקר מצוות ההסבה לגמרי. לכן בהכרח לא מקלים לא בארבע ולא בשתיים אלא באף אחת, כלומר מחמירים בכולן.
הקשה המשנה מלך בהלכות מגילה (פ"א ה"א), שהנה לגבי עיירות המסופקות אם הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא, כתב הר"ן, שהורו הגאונים שהולכין בהן אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה וקורין בהן בי"ד, ועוד, שאפילו תאמר שהוא ספק שקול, הוי ליה ספק של דבריהם ואזלינן לקולא, ונמצא פוטרו בשניהם, דבכל יומא איכא למימר שמא אינו חייב ביום הזה, ונמצא דבטל ממנו בוודאי מקרא מגילה, לפיכך קורא בראשון בי"ד ופטור בשני בט"ו. ע"ש.
הרי שלגבי עיר שמסופקת אם היא מוקפת חומה מימות יהושע או לא, הסביר הר"ן בדרכו השנייה מדוע לא מקלים בכל יום מדין ספק דרבנן להקל, מכיון שאז בכל יום נאמר שמא אינו חייב באותו יום ונמצא מבטל מקרא מגילה. מתוקף טיעון זה, כתב הר"ן שקוראים מגילה רק ביום הראשון ולא ביום השני. אם כן קשה, במה הדבר שונה מהסבה, שבה מתוקף שיקול דומה כתב הר"ן שישתה בהסבה גם בכוסות הראשונות וגם בכוסות האחרונות. צריך להבין מדוע לגבי מגילה לא אומרים מדוע להקל ביום זה יותר מאשר ביום הזה, כמו לגבי הסבה.
ענה המל"מ שיש לחלק בין שני אופני הספק, כי גם אם שניהם ספיקות דרבנן, שונים הם עד למאוד. בספק לגבי ארבע כוסות, הספק הוא בעיקר תקנת חכמים, האם הם תיקנו בכוסות הראשונות או בכוסות האחרונות. לעומת זאת, לגבי קריאת מגילה, אין שום ספק בתקנה עצמה. ברור שתיקנו שהפרזים יקראו ביום הראשון והמוקפות חומה מימות יהושע בשני. הספק אינו אלא האם העיר בכלל התקנה של הפרזים או בכלל התקנה של המוקפות.
לכן, אם נאמר שהשתייה בהסבה תהיה בכוסות הראשונות, יתכן שהתקנה של שתייה בהסבה נמצאת נדחית לגמרי, על הצד שהתקנה הייתה בכוסות האחרונות, וכן להפך אם נאמר שהשתייה תהיה רק באחרונות. לכן, בהסבה א"א לקיים את ההסבה בשתי כוסות ובאחרות לא. במגילה, לעומת זאת, אפשר שפיר לקרוא ביום הראשון ולא ביום השני, משום שגם על הצד שהעיר מוקפת חומה מימות יהושע וצריכה הייתה לקרות ביום השני, בכל זאת לא נעקרה התקנה, כי גם ביום ראשון ישנה מ"מ תק"ח.
תירוץ נוסף ופשוט להבדל בין הסבה ומגילה, שבניגוד להסבה, כשקורא מגילה בי"ד יוצא בדיעבד גם אם היה דינו לקרוא בט"ו. כ"כ בירושלמי במגילה (פ"ב ה"ל), שהכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה, וזהו גם טעמו של השו"ע שפסק (סי’ תרפח ס"ד) שכרך שספק אם מוקף חומה מימות יהושע קורא בשני הימים אבל מברך רק בי"ד. לכך כתב הר"ן שיקרא בי"ד ויצא יד"ח לכל צדדי הספק.
אולם, בהסבה, אם ישתה הראשונות בהסבה והאמת היא שהיה צריך להסב באחרונות, לא עשה כלום, והוא הדין אם יסב באחרונות והאמת שהיה צריך להסב בראשונות. לכן ברור שעליו להסב בכולם כדי לצאת ידי כל הצדדים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה