ושם האחד אליעזר
ושם האחד אליעזר
ביתרו (פרק יח פסוקים ג וד), ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מרחב פרעה. ע"כ.
ויש להעיר כמה הערות בלשון הפסוק. ראשית, מדוע נותן טעם לשם גרשום בלשון כי אמר גר הייתי וכו', ולעומת זאת בשם אליעזר לא כתב כי אמר אלוקי אבי בעזרי אלא רק כי אלוקי אבי בעזרי. אמירה זו להיכן הלכה. שנית, צריך להבין את סדר הדברים שלכאורה נתהפכו. מדוע דווקא הבן השני, אליעזר, נקרא על שם האירוע שקרה ראשון, העזר בהצלה מחרב פרעה, בעוד הבן הראשון, גרשום, נקרא ע"ש האירוע המאוחר יותר, שברח משה למדיין לאחר הריגת המצרי והיה שם גר בארץ נכריה. ושלישית, יש לבאר מפני מה אמר ושם האחד אליעזר, והלא אליעזר הבן השני היה ועדיף היה לכתוב לומר ושם השני אליעזר. תמוה לומר ששם האחד כך ושם האחד כך, מבלי הדגשת הסדר ביניהם, שכן אין בזה שום חידוש ומשמעות. אם הלשון מתארכת, לפחות שיהיה בדבר תוספת מידע.
בעניין מה שאצל אליעזר לא נאמר כי אמר בניגוד לגרשום, נראה פירוש הדבר בריב"א, שזאת לפי שמשה נוהג היה בכל שעה לומר אלוקי אבי בעזרי ואין באימרה זו שום דבר חריג ותלוי בזמן מסויים. לעולם משה הולך, אומר ומכריז שה' יתברך בעזרו. בניגוד לכך, מה שאמר גר הייתי בארץ נכריה הוא דיבור, על פניו, רגיל, שאין עניין לחזור ולדבר בו הרבה מעבר לפעם האחת בה נצרך. אם כן, הדעת נותנת שדיבור יחיד וזמני צריך להיות מוזכר בלשון כי אמר, כי אכן דיבור זה נאמר אי פעם ורק אז, ולעומת זאת בדיבור תדיר, אמיתה קבועה, שהקב"ה בעזרו של משה, אין צורך לציין שאירע איזה אירוע יחיד שבו האימרה נאמרה.
הבעל הטורים ביאר אחרת והביא את דברי המכילתא, שם נדרש כי כשנתן יתרו את ביתו למשה הוצרך להתנות שיהיה הבן הראשון לעבודה זרה, ולכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו. אז מלתו ציפורה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אביה. לכן, מסביר בעל הטורים, לגבי גרשום נאמר כי אמר, כי אמר, או כאילו אמר, והסביר לכל שהוצרך לעשות את מה שעשה מפני התנאי עם יתרו. והנה, אף על פי כן נענש שיצא ממנו יהונתן שנעשה כומר לפסל מיכה, כפי שאומרת הגמרא בבבא בתרא (דף קט ע"ב). ולכן לא נכתב כי אמר לגבי אליעזר, כי לא היה מעורב בזה שום תנאי או פרט מידע שנאמר, או כאילו נאמר, לכל. ומיהו, יש להעיר, שבגמרא בנדרים (דף לא ע"ב) משמע שאליעזר הוא שלא נימול עד שפגעו המלאך, ולא גרשום.
באופן נוסף, כתבו האחרונים, כי הנה המילה גר יכולה להתפרש בשני מובנים. במובן אחד הכוונה אפילו לאדם חשוב, אלא שנקרא כן על שם שגר רק ימים מועטים באותו מקום. ובמובן שני, גר אינו דווקא מי שמתגורר זמן מועט במקום, אלא כל שהוא שפל ונבזה נקרא כך, כמו בפסוקים וגר לא תלחץ וכן ואהבתם את הגר. והנה, לא נראה שכאן פירוש מה שנאמר כי אמר גר הייתי מדבר בגר מן הסוג הזה, שהתחיל יישובו במקום, שאם כן הרי כל אדם המתחיל להתיישב במקומו יקרא בנו גרשון, אלא ודאי פירוש מילת גר שאמר משה הוא שהיה שפל ונבזה. ודברים אלו לא אמר משה אלא משום ענוותנותו, אף על פי שהיה יכול להתכבד בחותנו וודאי שפל לא היה. לכן אמר בגרשום בלשון כי אמר, כי אכן רק בעולם הענווה והצניעות של משה נאמרת אמירה זו, ולא אמר באליעזר בלשון כי אמר, שכן האימרה אלוקי אבי בעזרי אמיתית ועומדת. היא עובדה ועניין מוחלט, ואינה תלויה באמירה כזו או אחרת או בפרשנות סובייקטיבית.
בהסבר סדר הדברים, שקרא לבן הראשון גרשום ע"ש האירוע המאוחר וקרא לבן השני אליעזר ע"ש האירוע המוקדם, אומרים המפרשים, כי בשעה שנולד בנו הראשון, עדיין משה לא ניצל לגמרי מחרב פרעה. אף שכבר ברח ממצרים, מכל מקום לא היה רשאי לחזור למצרים, מפני פרעה, ואף במקומו במדיין היה דואג וירא פן ישלח פרעה מלאכים אחריו להורגו. כלומר, עדיין עניין הויצילני מחרב פרעה לא היה חתום ומוגמר, וממילא לא נקרא הבן הראשון ע"ש זה. אמנם, בנו השני נולד למשה לאחר שוימות מלך מצרים (פרק ב פכ"ג) ולאחר שאמר לו הקב"ה לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשיך. אז ורק אז, לאחר שניצל לגמרי מחרב פרעה, נולד לו הבן השני ונעשה ראוי לשם אליעזר, להודות ולהלל על הנס שהצילו הי"ת לגמרי מחרב פרעה. בהתאם, הבן הראשון נקרא גרשום, ע"ש הגרות במדיין שנעשתה והושלמה לפני כן, לפני שהושלמה ההצלה מחרב פרעה.
ונראה שביאור זה מסביר יפה גם את ההערה הראשונה, שכתב בלשון כי אמר לגבי גרשום ולא לגבי אליעזר. לפי האמור, אליעזר לא נקרא ע"ש איזה מאורע שאירע בשעה ורגע מסויימים, כי אז חוזרת השאלה מדוע הבן השני נקרא ע"ש מאורע שאירע ראשון. אליעזר נקרא ע"ש השלמה של עניין שהתחיל מוקדם ונגמר מאוחר, לאחר המאורע הראשון, ואפשר שדבר זה מסביר גם את שינוי לשון הפסוקים. גרשום שנקרא ע"ש אירוע שקרה או התחיל ברגעים מסויימים מוגדרים, נכתב לגביו כי אמר גר הייתי וכו', שכן סו"ס מדובר באירוע מוגדר שקל לומר את נתוניו ולהגדיר אותו באמירה של בן אדם לחבירו. מנגד, אליעזר שנקרא ע"ש השלמת עניין מופשט ותהליך מתמשך, לא נכתב לגביו תיאור בלשון של אדם האומר לחבירו, אלא כהצגת עובדה שרק הקב"ה יכול להתייחס אליה.
עוד הסבר להיפוך שמות הבנים, ג"כ בראשונים, שהנה, אם אדם ניצל מצרה ולאחר זמן חוזר וניצל מצרה נוספת, אזי יש לו קודם להתייחס לצרה האחרונה ולקרוא על שמה, כי רישומה ניכר אצלו במיוחד באותה שעה. רק לאחר מכן, כשנולד לו עוד בן ויש לו אפשרות לקרוא ע"ש דבר נוסף, הדעת נותנת שיצלול אל זכרון צרה מן העבר ויקרא על שמו. אם כן, אין הפשט שאין סדר בקריאת השמות, אלא שסדר הזיכרון והרושם הנותר, שהוא מה שמכריע, הולך על פי העיקרון של נכנס אחרון יצא ראשון.
עוד כתבו לבאר, כי הרי נשבע משה ליתרו שלא יהא הבן הראשון נימול. ומשום כן לא רצה משה לקרוא לו בשם אליעזר, שיש בו שם משמים, כי לא רצה לייחד את שמו של הקדוש ברוך הוא על אחד שלא נימול. לכן היפך השמות וקרא דווקא את הבן השני בשם זה ואת הבן הראשון ע"ש האירוע שקרה לאחריו.
והנה, במה שאמר ושם האחד אליעזר ולא ושם השני אליעזר נראה לומר, דכיוון שדווקא הבן השני, אליעזר, נקרא בשמו של הקב"ה, ולא הבן הראשון, גרשום, כדאי הוא אליעזר לקרותו בשם אחד אפי' שבא שני במניין. ה' אחד ושמו אחד, ועל אחדויות אלו רומז הכתוב באומרו ושם האחד אלי עזר, שה' שהוא אחד היה לעזר. ובפרט לפי מה שאמרו שגרשום לא נימול בתחילה ואליעזר נימול, שודאי אליעזר נעשה מתחילה יותר קשור להי"ת, בבשרו ובהתאם גם בשמו.
עוד יש לומר על דרך זו, כי מכיוון שעשה משה עם יתרו תנאי שיהא הבן הראשון נקרא ע"ש אמו ואחר הע"ז של יתרו ילך ולכן לא מל אותו, כל אלו קובעים כי גרשום, באותה שעה, לא נתייחס אחרי משה כלל. כך, דומה היה הדבר כאשר נולד הבן השני, אליעזר, כאילו הוא בנו הראשון של משה. לכן נקט הפסוק בלשון שם האחד גרשום, כי הוא הראשון באמת והראשון בפועל לאימו, וחזר ואמר ושם האחד אליעזר, כי אליעזר הוא הראשון בפועל לאביו, שבאותה שעה גרשום לא נתחייחס אליו אלא לציפורה.
ובהעמק דבר כתב מדוע נקרא האחד אליעזר ולא השני אליעזר, ללמדנו שהוא המיוחד בבני משה וממנו נשתלשל זרעו, דהיינו עיקר זרעו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה