כה תאמרון עם לבן גרתי
כה תאמרון עם לבן גרתי
בוישלח (פרק לב פסוק ה), ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ע"כ. והלשון בתחילת הפסוק צריכה ביאור, ראשית לשם מה קראו יעקב לעשיו אדונו כשדיבר אל המלאכים שלא למשמע אוזניו של עשיו, ושנית מה פשר הכפילות בלשון הפסוק ויצו אותם לאמר כה תאמרון.
האור החיים הקדוש והגרי"ז ביארו שתמיהה אחת מתרצת את חברתה. מה שאמר לאמר ולאחר מכן כה תאמרון, הוא משום שאכן כך אמר יעקב למלאכים, שיאמרו שכך בדיוק אמר להם יעקב לומר, כלומר, שיאמרו לעשיו את המילים כה תאמרון לאדוני לעשיו. וכיון שיאמרו המלאכים לעשיו את המילים האלו, שוב מובן מה שקרא לעשיו בלשון כבוד, לאדוני לעשיו, כי המלאכים יאמרו לו שכך בדיוק אמר להם יעקב. אם כן, אלמלא היו המלאכים אומרים את המילים כה תאמרון, היה עשיו חושב שהוסיפו המלאכים מעצמם את כינוי הכבוד לאדוני לעשיו, אך מאחר שאומרים שכך ציווה להם יעקב לומר, שפיר מתכבד בזה עשיו.
והנה, אמר יעקב לעשיו עם לבן גרתי, ופרש"י כוונת הדברים וא"ד, גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר, גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. עכ"ד.
ותימה על הפירוש הראשון ברש"י, שאמר יעקב לעשיו שלא נעשיתי שר וחשוב ולכן אין לעשיו לשונאו משום שלא נתקיימו בו הברכות, שהרי מה שעומד על הפרק אינה האמונה בנכונות ואמיתות הברכות של יצחק אלא לקיחת הברכות על ידי יעקב. לא מסתבר שלעשיו היה בכלל צד שבברכות של יצחק אין ממש, כפי שעל פניו ניסה לשכנע אותו יעקב. ויתר על כן, אין שום ראיה במה שלא נתקיימו הברכות של יצחק ביעקב עד כה שהן לא תתקיימנה בכלל ואף בעתיד, והדברים פשוטים ופלא שיעקב חשב שעשיו יטעה ויתנחם בהם.
אמנם, בהשקפה שנייה, נראה ההגיון בדברי יעקב פשוט מאוד לפי טבע האדם. אם לאחד יש טענה על חבירו ואותו חבר נעשה לשפל ומסכן, אפילו אם אין בכך מענה ישיר לטענתו, בעל הטענה מתמלא בסיפוק מסויים וחש פחות לטענה. הידיעה שמי שעשה דבר כנגדו נמצא במצב רע ונחות גורמת לזה הרגשה טובה ותחושת גבהות שמפחיתות ממירצו להקפיד על טענתו ולפעול למימושה. לכך כיוון יעקב כששלח שיאמרו לעשיו שאינו שר ומכובד, וקיווה שבזה ישכח קצפו של עשיו אע"פ שעניינית אין בעובדות אלו סתירה לעניין שעמד על הפרק, גניבת הברכות.
בפירוש השני כתב רש"י שהתכוון יעקב לומר שלמרות שגר עם לבן בכל זאת שמר תרי"ג מצוות. והוסיף בשפתי חכמים, שלכן אין אתה יכול לי, דהא דבירך אותך אביך ועל חרבך תחיה היינו דווקא בוהיה כאשר תריד אבל אני קיימתי כל התורה כולה. עכ"ד. דהיינו שלפי הפירוש השני כל המגמה בדברי יעקב מתהפכת. שאם לפי התירוץ הראשון ניסה יעקב לטשטש ולהקהות את שימת הלב של עשיו לברכות ואמונתו בהן, אזי לפי התירוץ השני ניסה יעקב לשכנע את עשיו וכביכול לאיים עליו שהברכות תתקיימנה בדיוק כלשונן, וכיון שהמשיך יעקב לאחוז בתורה ובמצוות באותה שעה אין חרבו של עשיו יכולה לו.
ברם, אפשר גם להבין את שני הפירושים ברש"י כמי שמשלימים זה את זה. יעקב, כאמור, ניסה להדגיש בפני עשיו שאינו שר וחשוב, מה שיגרום לעשיו לתחושת סיפוק וישכך את כעסו, אך כיוון שעשיו מאמין באמיתות הברכות היה עשיו עשוי להסיק שאם יעקב אינו שר וחשוב אזי בהכרח אינו מקיים את התנאי ההכרחי לברכות, שמירת התורה. והיה עשיו ממשיך ואומר שאם יעקב אינו שומר את התורה, שוב אפשר לקיים בו והיה כאשר תריד ולהתגבר עליו. כדי להוציא מדיוק זה היה חשוב שיאמרו המלאכים לעשיו שיעקב שומר את התורה גם באותה עת, כך שאי אפשר לקיים בו והיה כאשר תריד ולגבור עליו.
וגופא לגבי מה שאמר יעקב תרי"ג מצוות שמרתי, ישנה הקושיא הידועה כיצד הדבר עולה עם כך שנשא יעקב שתי אחיות לנשים, בעוד דין תורה שהדבר אסור. ובאמת אמרו חז"ל שכל האבות קיימו את כל התורה עוד לפני שניתנה ומצד זה עצמו היה ניתן להקשות אף אם לא היה אומר יעקב שקיים תרי"ג מצוות. וכיוצא בזה הקשו לגבי אברהם אבינו שמל את עצמו רק בגיל תשעים ותשע ולא קודם כפי שהדין מורה, והרי גם הוא קיים את כל התורה כולה עוד קודם לנתינתה.
והתשובה בדבר, כי ישנם איסורים ודינים שיכולים לחול רק ביחס לחלויות ומושגים מסויימים ולהיות מוגדרים על ידם. דוגמא לדבר, במצוות מילה, שכל עוד אין את מושג וחלות הערלות בעולם, אין גם שום שייכות בקיום מצוות המילה, שכביכול אין לה מקום לחול ודבר להיאחז בו. בלשון אחר, המהול מוגדר על ידי הערל. משום כן לא מל אברהם עד שנאמרה מצוות המילה, שעד אז לא הייתה חלות ערל בעולם וממילא לא היה שייך לקיים את מצוות המילה. וכמו המילה כך הנישואין לשתי אחיות, שאין בדבר איסור אלא במקום ובזמן שישנם חלות ושם אישות בעולם, כי נישואין בנויים על הגדרת אישות. אם כן, כיוון שבאותה שעה שנשא יעקב את רחל ולאה עדיין לא היה ציווי שהגדיר את מושג האישות שעל גביו מוגדרים הנישואין, ממילא גם לא היה קיים האיסור לשאת שתי אחיות ושפיר עביד:
יפה מאד!
השבמחק