שינוי מידות ועמלק  בכי תצא (פרק כה פסוק יז), זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. ע"כ. ביאר רש"י, זכור את אשר עשה לך, אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מגרוי האוייב, שנאמר (משלי יא) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון. עכ"ד. ועניין השקר במידות ובמשקולות אכן נזכר למעלה בסמוך (פסוקים יג עד טז), לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וכו'. ומה העניין שנסמכו אלו לזכירת עמלק ומחייתו, זהו שמפרש רש"י, ע"פ המדרש תנחומא, שאם שקרת במידות הוי דואג מגרוי האוייב, כגון עמלק אותו יש לזכור ולמחות. אכן, יש להבין מהו אותו עניין של שקר במידות ובאיזה אופן עמ"י עברו עליו עד כדי שבא עמלק ומתגרה בהם. מי שמשקר במידות, אמר עליו הכתוב (פסוק טז), כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול. ע"כ. וביאר המשך חכמה על מה ולמה קרא לדבר תועבת ה' וא"ד, קאי על כללות הפרשה, המכה את הנלקה יתר מכדי רשעתו (פכ"ה פ"א עד פ"ג), שאין מי שיתבע דין הנעלב בזוי האדם הזה ואין מי דן דינו, וכן החוסם שור בדישו המצערו (פסוק ד), וכן מי שאינו רוצה ל...

מתנמנם יצא במגילה, דף יז ע"א במתני', הקורא את המגילה וכו' ומתנמנם יצא. ע"כ. והביא המרדכי (סי' תשצא) בשם הירושלמי, מעשה בחד דהוה יתיב קומי ר' זעירא וקא מתנמנם, אמר ליה חזור בך דלא כוונתה, וביאר המרדכי, איכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קרא מתנמנם מאחר שהוציאה בפיו יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. עכ"ד. כלומר, המרדכי יישב את ההבדל בין הירושלמי והבבלי בכך שדין זה שהקורא מתנמנם יוצא ידי חובה היינו רק כשקורא בעצמו, ובזה עוסק הבבלי, אך אם שומע את המגילה מאחר ומתנמנם אינו יוצא בזה ידי חובה, וזהו המעשה הנזכר בירושלמי. כך בפשטות. אכן, הב"ח (סי' תרצ) יישב את הבבלי והירושלמי אחרת, על ידי חילוק בין נמנום של תחילת שינה לבין נמנום של סוף השינה. על כל פנים, המרדכי חילק בין הקורא מתנמנם לבין השומע מתנמנם והביאו גם השו"ע (סי' תרצ סי"ב) להלכה וז"ל, קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא, אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. עכ"ל. והסברא הפשוטה בדבר, וכן איתא במשנה ברורה (שם סקמ"א), דבקריאה כיון שקורא כראוי הרי מוכח שרמי אנפשיה לומר שפיר, מה שאין כן...

שישמור שבתות הרבה בכי תשא (פרק לא פסוק טז), ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ע"כ. כתב בעל אור החיים ע"ה, או ירצה על זה הדרך אימתי אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת, דוקא לעשות, פירוש באדם שישנו בגדר עמוד לעשות, אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו הגם שרפואות אלו יועילו לשעות או לימים לא יחלל עליו שבת. עכ"ל. או כגון תינוק שברור לנו שלא יחיה עד שיגדל וישמור את השבת. ולכאורה דבר חידוש הוא שיש לחלק בין אדם לאדם, את זה להציל ואת זה לא, ויש ללבן הדברים. עיקר סברא זו לתלות חילול השבת בהצלת אדם בכך שישמור את השבת בהמשך נזכר בגמרא ביומא (דף פה), מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת, נענה רבי ישמעאל ואמר וכו'. רבי שמעון בן מנסיא אומר, ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רב יהודה אמר שמואל, אי הוואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו, וחי בהם ולא שימות בהם. אמר רבא, לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל דלית ליה פרכא וכו' אשכחן ודאי ספק מנא לן, ודשמואל ודאי לית ליה פירכא. ע"ש. הרי שרבי שמעון בן מנסיא ...

פרק א' - סוכה דף ב ע"א במתני', סוכה וכו'. ע"כ. הסבירו האחרונים מדוע פתח בדיני סוכה ולא בד' המינים, כיון שגם עשיית הסוכה וגם ישיבת הסוכה, המתחילה מהערב, קודמות לנטילת ד' המינים.  במתני', סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. ע"כ. לפי הגמרא בעירובין (דף ג ע"ב), אין הסוכה נפסלת אא"כ חללה גבוה מכ' אמה, ולכן, כתבו כמה ראשונים, נקט דווקא לשון למעלה, כדי לומר שכ' בדיוק כשר. במתני', עשרים אמה. ע"כ. שיעור אמה, לפי הגר"ח נאה הוא 48 ס"מ, ולפי החזו"א 57.6 ס"מ. בהתאם, 20 אמה הם 9.6 מטרים או 11.5 מטרים. ברד"ה ושחמתה, המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו וע"ש הסכך קרוי סוכה. עכ"ל. ביאר הר"ן שאין הכוונה שהסכך בטל ברוב כי אם הצל בטל ברוב חמה, בהתאם לאמור בדף כב ע"ב שדין חמתה מרובה מצילתה הולך אחר קרקעית הסוכה, כך שבמחצה סכך ומחצה אוויר כשר. אכן, התוס' שם ביארו הגמ' אחרת ע"ש, ובאמת סברו כמה ראשונים שהולכים אחר הסכך והוא המיעוט שבטל ברוב האוויר. בלשון רש"י וע"ש הסכך קרוי סו...