לא תלך, קום לך
לא תלך, קום לך
בבלק (פרק כב), בפסוק יב, ויאמר אלוקים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא. ובפסוקים כ עד כב, ויבוא אלוקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ויקום בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב. ויחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עימו. ע"כ.
ופשט הפסוקים מוקשה. בתחילה אמר אלוקים אל בלעם לא תלך עמהם. לאחר מכן אמר לו קום לך איתם. וכאשר קם בלעם בבוקר והלך עם שרי מואב, ויחר אף אלוקים כי הולך הוא. נעשים כאן שני מפנים, מלא תלך עמהם אל קום לך איתם, וכן חרון אף ה' על כך שבלעם הלך בהתאם לאמירה קום לך איתם, ושני מפנים אלו היו צריכים ביאור אילו נעשו בידי אדם, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר נעשו מעם ה'.
וכך פרש"י לגבי ציווי ה' הראשון, לא תלך עמהם, אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך. עכ"ד. ויש להעיר, ברכה מיותרת ומשל שאומרים לא מדובשיך ולא מעוקציך אינם דומים כלל וכלל. ברכה מיותרת אינה מועילה ואינה מזיקה. לעומת זאת, דבש הוא מועיל, אך לפעמים מוותרים על הדבש כאשר אפשר גם להינזק על ידי העוקץ.
לגבי אמירת ה' השנייה פרש"י, אם לקרא לך, אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, קום לך אתם, ואך, על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה. ולגבי חרון אף ה', כי הולך הוא, ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך. עכ"ד.
ופירוש דברי קודשו נראה כך. בלעם בירר עם ה' האם הוא יכול לקלל, באופן של הליכה עם האנשים ובאופן של הישארות במקומו. משנתברר הדבר שאינו יכול לקלל בשום אופן, הציע בלעם לברך. ה' דחה אותו בכך שזה מיותר, שכן ישראל כבר מבורכים הם. ואף שאין כל כך בעיה לעשות דברים מיותרים ניטרליים לחלוטין, והברכה לשל עצמה אינה מועילה ואינה מזיקה, במקרה זה יש שמץ של סיכון, בבחינת דבש הקרוב אצל העוקץ, כי ראשית העניין החל עם רצון לקלל, ובכי האי גוונא אנו אומרים לא מדובשיך ולא מעוקציך.
לאחר האמירה הראשונה בדבר ייתור העניין והמניעה מעשיית דברים מיותרים שיש בהם בכדי סיכון, המשיך ה' באמירה נוספת, שאין בה שום סתירה לאמירה הראשונה. אם הקריאה שלך וסבור אתה ליטול עליה שכר, ואין זו ברכה מיותרת כי אם ברכה בתשלום, יש לך היתר לעשות זאת, ובלבד שבאמת תברך כאשר אדבר אליך ויהיה זה מעשה מיותר וניטרלי ולא מעשה שלילי של קללה. בעקבות היתר זה, היתר מוגבל לעשות דבר מיותר ולקחת עליו תשלום, הלך בלעם וסבר לשנות מגבולות ההיתר, שמא אפתנו ויתרצה, ועשה זאת בתשוקה גדולה, כמש"כ כי הולך הוא, תשוקה שאינה מתאימה למעשה ניטרלי. על הכוונה לניצול ההיתר ועל הנסיון כביכול לשנות את רצון ה', אין תגובה הולמת יותר מאשר ויחר אף אלוקים.
ובעומקם של דברים, חוזים אנו כאן בתופעה מעניינת. רצון ה' הוא שישראל לא יקוללו כי אם יבורכו או שאף לא יבורכו כי אין בזה צורך, וכפי שנתבאר. באמירה הראשונה של הי"ת לבלעם, ה' מגלה את הרצון הזה לבלעם, ובאמירה הנוספת מתיר לבלעם ללכת משום שהוא מקבל שכר, ובתנאי מסויים, שלא יקלל. בהמשך בלעם מנצל את ההיתר שניתן על מנת שיתקיים רצון ה', ורוצה לפעול נגד רצון ה', מה שלבסוף גם נכשל. ונשאלת השאלה, הרי ה' יודע כבר בשעת נתינת ההיתר שבלעם יפר את ההיתר. אם כן, מדוע מלכתחילה ניתן ההיתר. דומה הדבר למי שבא לקבל היתר להחזיק נשק, יש לו עבר נקי ללא רבב, אך ידוע על פי אינדיקציות שונות שהוא הולך לבצע פשע עם הנשק שינתן לו. כאשר אנו יודעים שתנאי ההיתר הולכים להיות מופרים, הדעת נותנת שלא ינתן ההיתר מלכתחילה. אם כן, קל וחומר לגבי הי"ת שבו ידיעת העתיד וודאית ואינה רק משוערת, שההיתר לבלעם לא היה צריך להינתן.
השאלה כמובן נוגעת לשאלה הבסיסית והכללית בדבר ידיעה ובחירה, מה המשמעות בבחירה החופשית שיש לאדם וכיצד הבחירה יכולה להיות חופשית אם תוצאות הבחירה כבר ידועות אצל הקב"ה. וכך לשון הרמב"ם מהלכות תשובה (פ"ה ה"ה), שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה וכו'. ע"ש. תשובה לשאלה זו אינה פשוטה, ואולי אף אינה ידועה ואכמ"ל.
בכל זאת, לעניין בלעם וההיתר שניתן לו, מנוע הבינה המלאכותית קלוד הציע את הכיוונים הבאים המסבירים את נתינת ההיתר על אף הידיעה שהוא יופר. ההיתר ניתן לבלעם על מנת לחשוף את אופיו האמיתי שקודם לכן היה ידוע רק לה' אך לא לאומות העולם ולישראל. מטרה נוספת היא הדגמת כוח ה', להראות שאפילו כאשר בלעם מנסה לפעול נגד רצון ה', ה' יכול להפוך את התוצאה לטובה, כמו הפיכת הקללה לברכה. עוד סיבה, להדגיש את הדבר הזה בעצמו, שיש לאדם אחריות אישית על בחירותיו אף כאשר יש ידיעה מוקדמת של ה' על משמעות כל בחירה. טעם נוסף, ללמד מה הגדר של ציות לציווי, להראות שהיתר שניתן אינו דורש רק ציות לאותיותיו אלא גם ציות לרוח הדברים שמאחוריו. וסיבה אחרונה, תוכנית אלוקית רחבה יותר, כלומר, ה' ידע שאם בלעם ילך בדיוק במצב הזה, בכפוף להיתר אך בנסיון להפר את ההיתר, זהו המצב המתאים להשתלט על דבריו ולברך את ישראל בברכות משובחות יותר ממה שבלעם היה מברך בעצמו אילו לא היה מנסה לקלל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה