אנכי אחטנה מידי תבקשנה בויצא (פרק לא פסוק לט), טריפה לא הבאתי אליך אנוכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה. ע"כ. הרי טוען יעקב בהרחבה כי בכל צד ופנייה היה ישר עם לבן ברעיית צאנו ולא ניסה לחסרו במאום. לא הביא יעקב ללבן טריפות או טען טענות גניבה ביום או בלילה, כי אם הכל חיסר מעצמו. ושאלו המפרשים מה פשר כפילות הלשון, אנוכי אחטנה מידי תבקשנה, שני לשונות שכוונתן אחת, להשיט את חסרון הצאן על יעקב. בספר פנים יפות של בעל ההפלאה ציין למה שאמרו חז"ל בפ"ק דבב"ק (דף יא ע"א) שמין לשואל, דהיינו שמחזיר לבעלים את השברים ומשלם את החסרון, והיינו דקאמר טריפה לא הבאתי אליך שהייתי פטור מן הדין, ואף אם הייתי חייב לא הייתי צריך לשלם אלא את החסרון, כלומר ההפרש בין הטריפה לבין הבהמה החיה, והיינו לשון אחטנה כפירש"י לשון חסרון, אבל אתה מידי תבקשנה לשלם לך הכל. דקדוק נוסף מדקדק בעל הפנים יפות, דהווה לי למימר בלשון עבר, מידי בקשתיו, ופירש כי באמת לא היה טריפות הזאב כלל, כדאשכחן בתענית (דף כה ע"א) בנס שנעשה לר' חנינא בן דוסא שהביאו העיזים דובים בקרניהן, אלא שיעקב אמר שז...

שרה שמע בקולה בוירא (פרק כא פסוק יב), ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ע"כ. וצריכים אנו לבאר העניין מכמה פנים. ראשית, מה הצדדים בדבר, מה סובר אברהם ומה סוברת שרה, ושנית, מה משמעות אמירת ה' אל אברהם שמע בקולה ומה פשר סיומת הדברים כי ביצחק יקרא לך זרע. שמע בקולה, אומר רש"י, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. עכ"ל. כלומר, שמע בקולה היינו בקול הנבואה של של שרה כי מבין אברהם ושרה, ע"פ רש"י, אין לאברהם נבואה או שלנבואתו אין אחיזה כאשר שרה מתנבאת. מוסיף הרש"ר הירש ומדייק אף את השימוש במילה קול דשמע בקולה לעומת שמע בדברה וכיו"ב, כי לשמוע בקול הזולת ולא רק בדברו מכיל בתוכו גם אמירה לסמוך על השיפוט שלה. לא רק התבטלות סמכותית מפני שעליו להקשיב לה אלא מהותית מפני שכדאי להקשיב לה, שהרי בדרך כלל נשים מעמיקות לחדור במבטן אל דרכי האופי, כלשון הרש"ר הירש. בכל מקרה, אברהם מצד עצמו אחז כי לא ראוי להרחיק את ישמעאל ולנשלו חרף מעשיו, שאינו הגון, חוטא בעבודה זרה או גילוי עריות, והדבר על פניו מ...

וימצא מאה שערים בתולדות (פרק כו פסוק יב), ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ע"כ. שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת מאה שאמדוה. כך פרש"י. נמצא שיצחק שבר את התחזיות פי מאה, מה שאומר שהגדיל את הונו ביותר מפי מאה, שכן האומד כבר גילם בתוכו רווחים. אכן, גם הגדלת הון פי מאה הינה דבר שלוקח עפ"ר שנים מרובות לעשות. במציאות ימינו, נבחן ונשווה תרחישים ואפשרויות להגדלת ההון עד לפי מאה מסכום ההשקעה הראשוני תחת אפקט ריבית דריבית או על ידי מינוף. בהשקעה סולידית הגדלה בריבית של חמישה אחוזים לשנה, תחת אפקט ריבית דריבית, יקח קרוב למאה שנה להגיע למאה שערים. בהשקעה מנייתית ממוצעת הגדלה בשמונה אחוזים לשנה, ההגעה להגדלת ההון פי מאה תהיה קרובה הרבה יותר, קרוב לשישים שנה, כאשר בהשקעה מנייתית טובה עם ריבית שנתית של עשרה אחוזים, יקח קרוב לחמישים שנה למצוא מאה שערים. בהשקעה מנייתית מצטיינת שעולה בחמישה עשר אחוזים בשנה, יקח קצת יותר משלושים שנה, ובהשקעה גאונית העולה בעשרים אחוזים בשנה יקח קצת יותר מעשרים וחמש שנה להגיע לפי מאה. ריבית דריבית היא הפלא השמיני בתבל אמר אלב...

הערה על בכורת עשיו בתולדות (פרק כה פסוק לא), ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ע"כ. בכורתך, מבאר רש"י, לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. וכ"כ במדרש רבה (פרשה סג סי"ג), מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה וכו' אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה.  האור החיים בפרשת ויחי (פרק מט פסוק כח) כותב בעניין ברכות יעקב לבניו כי הדיבור הקשה שהיה לו עם ראובן שמעון ולוי הוא ברכתם, ומה שאמר לראובן דברי קנטור ראובן בכורי אתה וכו' שם ציווה על הברכה על דרך אומרם עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיוון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבוא. וכ"כ בפרשת במדבר (פ"ג פמ"ה) שעתידה עבודה שתחזור לבכורות. והמשיך וכתב (בפרשת ויחי), ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשיו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבוא והגם שניתנה העבודה ללוויים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש וכו'. ואמרו חז"ל על עשיו (בבא בתרא דף טז ע"ב) שחמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, בא על ...

אופן סיפורן של עבדי אבות בחיי שרה (פרק כד פסוק מב), ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלוקי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך עליה. ע"כ. והביא רש"י את דברי המדרש, אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. עכ"ד. כלומר, האריכות בעניין אליעזר כפולה ומכופלת, גם בתיאור מעשה אליעזר עצמו המתפרש על כעשרים פסוקים וגם התיאור של סיפור המעשה שחוזר אליעזר ומספר המשתרע על יותר מעשרה פסוקים נוספים. אריכות זו מצדיק המדרש באמירה שיפה שיחתן של עבדי אבות, רוצה לומר, הסיפור של אליעזר עבד אברהם. אכן, עדיין צריך להבין מהו אותו יופי בשיחת אליעזר הנחזה לעינינו, ועוד יש להבין מה פשר האריכות בתיאור המעשה עצמו, תיאור שאיננו חלק משיחה של עבדי אבות, שגם פשר אריכותו קצת תמוהה. וכשמדקדקים הלשון באות הקושיות ומיישבות האחת את חברתה. לא הסיפור של עבדי אבות יפה, כי אם השיחה שלהם, רוצה לומר איך שהם מציגים את הסיפור ביחס למעשה. אופן ההצגה, העריכה והדגשים של הסיפור לעומת המעשה, חילוף המילים בהתאם לשומען, בדרך...