הרע לו למשה בתצווה (פרק כח פסוק א), ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן . ע"כ. וכך נאמר במדרש (שמות רבה פרשה לז), ואתה הקרב אליך, הדא הוא דכתיב (תהילים פקי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך, הרע לו. אמר לו, תורה הייתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא אבדתי עולמי וכו'. ע"ש. ופשטות הדברים שהרע לו למשה על שראה את אהרן אחיו זוכה בכתר כהונה ולא הוא, וניחמו הי"ת בכך שהתורה חשובה עד למאוד ואת כתרה קיבל משה. ועל פניו העניין תמוה, כי מה למשה, העניו מכל האדם, לחוש תחושה רעה כשרואה את אחיו אהרן מתגדל ומתהדר בכתר כהונה. משה, מלבד צדיקותו ותכונותיו הידועות, הרי מצינו שכבר נהג בכבוד אהרן והשתדל להגדילו, כמש"כ (פ"ד) שלח נא ביד תשלח, ופרש"י שאמר משה להי"ת שישלח ביד מי שרגיל לשלוח, דהיינו אהרן. ותשובת הקב"ה על כך גם כן אינה ברורה דיה. וכי מה צריך להזכיר למשה רבינו ע"ה שהתורה חשובה. מה חידוש יש למשה בכך, ובמה סרה תחושתו הרעה בעקבות שמיעת עובדה זו. ויש...

מקרא מגילה, ק"ו והלל במסכת מגילה, דף יד ע"א, תנו רבנן, ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש, אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה, ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן. ע"כ. פירוש, שלא הוסיפו הנביאים על המצוות האמורות בתורה אלא את מקרא המגילה שבאו והוסיפו על סמך קל וחומר. וטעם הדבר, מבאר הרמב"ן, דאף להוסיף מצווה דרבנן על התורה הוי בכלל איסור בל תוסיף, ולכך הוצרכו לדרוש מקל וחומר כדי להוסיף את מקרא המגילה כך שלא יהא הדבר בכלל איסור הוספה. מעבדות לחירות, פרש"י, שאמרו ביציאת מצרים שירה על הים. ולפי"ד בפורים נחשב שיצאו ממיתה לחיים מה שאין כן ביציאת מצרים. והקשה הטורי אבן, הרי גם ביציאת מצרים היה הדבר, כידוע לכל, ממיתה לחיים, וכמו שאמרו עמ"י המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר. ועוד תמה הטורי אבן, מה יש ללמוד זה מזה והרי השירה שאמרו ביציאת מצרים לא הוקבעה לדורות בניגוד למקרא מגילה שנוהג בכל דור ודור. ופירש, שאכן אין הכוונה אלא להלל שאומרים ביום ראשון של...

זהב וכסף ונחושת בתרומה (פרק כה פסוק ג), וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת. ע"כ. וממשיכים הפסוקים ומפרטים מינים נוספים, שלושה עשר או חמישה עשר בסה"כ, שהביאו ישראל לצורך מלאכת המשכן. ובפשטות, מה שכתב את המינים זהב וכסף ונחושת בסדר הזה דווקא, הוא משום שנקט בסדר יורד לפי כבודן. מתכת הזהב חשובה מן הכסף שחשובה מן הנחושת. אלא שלפי הסבר זה, מתכות אלו חשובות גם מהתכלת והארגמן המוזכרים בפסוק הבא, ואלו חשובים מעורות האילים המאודמים ועורות התחשים המוזכרים לאחר מכן. ויתר על כן, כל אלו חשובים מאבני השוהם ואבני המילואים שלא נזכרו אלא לבסוף. וחלק מסדר החשיבויות האלו, אם לא כולו, אינו מסתבר. ונראה לומר שב' סדרים ננקטו כאן, סדר חיצוני וסדר פנימי. בסדר החיצוני, נזכרים קודם כל מיני המתכת הנזקקים בין השאר לבניין המשכן עצמו. לאחריהם נזכרים הבדים, מהם מכינים את הפרוכת והיריעות, ועצי השיטים, שגם כן היוו חלק מבניין המשכן, אך ברמה פחותה מן המתכות שמהן עשו את האדנים ועיקר קביעות המשכן תלוי בהן. אחרי שסיים עם בניין המשכן, המתכות, הבדים והעצים, הגיע הכתוב לדברים הנזקקים לעבודת כלי המשכן, שמן...

רשות לרפאות במשפטים (פרק כא פסוק יט), אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה רק שבתו יתן ורפוא ירפא. ע"כ. ופירוש רפוא ירפא, פרש"י, כתרגומו, ישלם שכר הרופא. עכ"ד. והדבר תמוה, דלכאורה פשיטא הוא ומאי קמ"ל. אכן מבואר בשפתי חכמים שהשמיענו רש"י בדווקא שישלם, שאפילו אם הוא רופא יכול לומר לו לא ניחא לי שתרפאני שכן כמו אריה אתה נדמה לי, וגם אם אמר לו יודע אני רופא שירפא אותך חינם, יכול לומר שרופא שמרפא בחינם אינו שווה כלום. בגמרא בבבא קמא (דף פה ע"א) דרשו, דבי ר' ישמעאל אומר ורפא ירפא, מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות. ע"ש. והדבר על פניו תמוה. לשם מה צריך הכתוב להרשות לרופא לרפא חולים, וכי מה צד בדבר לאסור. יתר על כן, הרי מצווה על האדם לרפא את חבירו, שכן אמרו בסנהדרין (דף עג ע"א) מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, ת"ל לא תעמוד על דם רעך, וממשיכה הגמרא ומביאה עוד מקור, אבידת גופו מניין, ת"ל והשבותו לו, ופרש"י, קרא יתירא הוא למדרש השב את גופו לעצמו. וצריך לשני המקורות ללמד שנדרש אפילו לטרו...

ושם האחד אליעזר  ביתרו (פרק יח פסוקים ג וד), ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מרחב פרעה. ע"כ. ויש להעיר כמה הערות בלשון הפסוק. ראשית, מדוע נותן טעם לשם גרשום בלשון כי אמר גר הייתי וכו', ולעומת זאת בשם אליעזר לא כתב כי אמר אלוקי אבי בעזרי אלא רק כי אלוקי אבי בעזרי. אמירה זו להיכן הלכה. שנית, צריך להבין את סדר הדברים שלכאורה נתהפכו. מדוע דווקא הבן השני, אליעזר, נקרא על שם האירוע שקרה ראשון, העזר בהצלה מחרב פרעה, בעוד הבן הראשון, גרשום, נקרא ע"ש האירוע המאוחר יותר, שברח משה למדיין לאחר הריגת המצרי והיה שם גר בארץ נכריה. ושלישית, יש לבאר מפני מה אמר ושם האחד אליעזר, והלא אליעזר הבן השני היה ועדיף היה לכתוב לומר ושם השני אליעזר. תמוה לומר ששם האחד כך ושם האחד כך, מבלי הדגשת הסדר ביניהם, שכן אין בזה שום חידוש ומשמעות. אם הלשון מתארכת, לפחות שיהיה בדבר תוספת מידע. בעניין מה שאצל אליעזר לא נאמר כי אמר בניגוד לגרשום, נראה פירוש הדבר בריב"א, שזאת לפי שמשה נוהג היה בכל שעה לומר אלוקי אבי בעזרי ואין באימרה זו שו...