איש כי ידור קונם שלא אוכל במטות (פרק ל פסוק ג), איש כי ידור נדר לה' או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. ע"כ. נדר, מסביר רש"י, האומר הרי עליי קונם שלא אוכל או שלא אעשה דבר פלוני. וממשיך ואומר רש"י, יכול אפילו נשבע שיאכל נבלות אני קורא עליו ככל היוצא מפיו יעשה, תלמוד לומר לאסור איסר, את המותר ולא להתיר את האסור. לא יחל דברו, פירוש, כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דבריו חולין. עד כאן דברי קודשו. רש"י פירש כי נדר הוא שיאמר הרי עליי קונם שלא אוכל, ומעיר הרמב"ן, ולפי דעתי שלא נזהר, שהרי אמרו בנדרים (דף ב ע"ב) דהוה אסר חפצא עליה, ולפיכך אינן חלין על דבר שאין בו ממש כגון נדר עליי שלא אדבר עמך או שלא אלך או שלא אישן וכיוצא בהם. וכיון שהדבר כן, נראין הדברים שאפילו בדבר הרשות אם אמר נדר עליי שאוכל היום או שאוכל דבר זה אינו נדר, שאין הנדר על החפץ כלל אלא עליו שיעשהו, ולא הוזכרו נדרים בגמרא בקום ועשה כלל. עכ"ד. הרא"ם, מנגד, העיר על דברי הרמב"ן וא"ד, ואני תמיה מאוד וכי על דעתו שרש"י ז"ל דנהירן ליה שבילי דכולי תל...

באר מרים וענן אהרן בחוקת (פרק כ פסוקים א וב), ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמו תשם מרים ותיקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ולא היה מים לעדה, אומר רש"י, מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ"ל. במסכת תענית, דף ט ע"א, אמרו חז"ל, רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן, באר, וענן, ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו וכו'. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן. ע"כ. הרי בארה של מרים באה בזכות מרים, עד שנלקחה מרים לבית עולמה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, ואז בזכות משה ואהרן חזרה הבאר. עמוד הענן ...

כיוונים בשעון שבת בפנחס (פרק כח פסוק ט), וביום השבת. ע"כ. נראה לדון בפנים ובצדדים בנושא המעשי של ביצוע מלאכות בשבת על ידי שעון שבת. ישנה מחלוקת יסודית בין בית שמאי ובית הלל בפרק א ממסכת שבת, האם איסורי מלאכת שבת חלים גם על כלים שפועלים מעצמם, דהיינו האם אדם מוזהר על שביתת כליו בשבת כשם שהוא מוזהר על שביתת בהמתו, כדכתיב (שמות פ"כ פ"ט) לא תעשה כל מלאכה אתה וכו' ובהמתך. לבית שמאי אדם מצווה בשביתת כליו ולבית הלל אינו מצווה. וכך אומרת משנה ה,  בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום, שאז הכלים שובתים ממלאכה בשבת, ובית הלל מתירין. וכיו"ב במשנה ו,  בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין, בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין. ע"ש. ההלכה נפסקה, כבשאר מקומות, כדעת בית הלל. וכ"פ השו"ע (סי' רנב) וא"ד, בסעיף א, מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגו...

צהוב אדום וצהוב ירוק בבלק (פרק כב פסוק ד), ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא. ע"כ. והלא מעולם היו שונאים זה את זה, מזכיר רש"י, שנאמר (בראשית פל"ו פל"ה) המכה את מדיין בשדה מואב שבאו מדין על מואב למלחמה, אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. עכ"ד.  במסכת סנהדרין (דף קה ע"א) אמרו, משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה, בא זאב על האחד אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא. ע"כ. פירוש, חולדה וחתול שאין ביניהם שלום עשו מסיבה מחלבו של אדם. הכלבים היו צהובין זה לזה, כלומר, כעוסין, כאדם שכועס פניו צהובין. כ"פ רש"י. ובמדרש תנחומא על פרשת וארא (סי'  יד) תוארה מכת ברד עם האש המתלקחת בתוך הברד כנס בתוך נס, משל למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין ששונאין זה את זה לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך מה עשה המלך עשה שלום ביניהם והלכו ועשו שליחות המלך כך אש וברד צהובין זה לזה. ע...