אחינו אתה בוילך (פרק לא פסוקים י ויא), ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. ע"כ. וקריאה זו קוראה המלך, וכך אמרו חז"ל במשנה במסכת סוטה (פרק ז משנה ח), פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר מקץ שבע שנים במועד וגו', חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. וממשיכה המשנה ומספרת, אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תתירא אגריפס, אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה. ע"כ. אגריפס המלך מזרעו של הורדוס היה, וזלגו עיניו דמעות בהגיעו לפסוק מפני שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות. בקשר לזה אמרו לו חכמים אל תתיירא אחינו אתה, משום שאמו מישראל. והנה, בגמרא במסכת סוטה (דף מא ע"ב) אמרו על כך, תנא משמיה דרבי נתן, באותה שעה נתחייבו שונאי ...

שני אילנות וביכורים בכי תבוא (פרק כו פסוקים ב וג), ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ע"כ. ואמרו במשנה במסכת ביכורים (פ"א מ"ו), הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, ר' מאיר אומר מביא וקורא, ואמרו בגמרא (בבא בתרא פא ע"ב), א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומ"ט דרבנן בשני אילנות. אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני, אמר רבה מאי קושיא, דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא לה. ע"ש. הרי שר' מאיר וחכמים מסופקים, באילן אחד או בשניים בהתאמה, האם הלוקח קנה אף את הקרקע או שקרקע המוכר רק משועבדת לו לצורך אותם אילנות. ומכיוון שהדבר ספק, הרי שלעניין חיוב ביכורים על הלוקח להחמיר ולהביא מפירות האילנות אך לא לקרוא עליהם מקרא ביכורים. והטעם שאינו ק...

תקיעות ובל תוסיף בראש השנה, דף טז ע"א, אמר רבי יצחק למה תוקעין בראש השנה, למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, אלא למה מריעין, מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה, אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב השטן. ע"כ. למה תוקעין ומריעין לפני תפילת מוסף של ראש השנה כשהן יושבין ושוב תוקעין ומריעין כשהן עומדין בתפילת מוסף, על מנת לערבב ולבלבל את השטן. והקשו התוספות (ד"ה ותוקעים), תימה, הא קעבר משום בל תוסיף. כלומר, בכך שתוקעים פעמיים, תקיעות דמיושב ולאחר מכן תקיעות דמעומד, מעבר לחיוב התקיעות היחיד שבמצוות התורה של תקיעת שופר, לכאורה עוברים באיסור בל תוסיף. וכך שאלו ראשונים נוספים, הרשב"א, הריטב"א, תוס' הרא"ש ועוד. וענו התוס', ויש לומר, דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצווה אחת ב' פעמים כגון כהן אם מברך וחוזר ומברך אותו ציבור עצמו או נוטל לולב וחוזר ונוטל, וכן תוקע וחוזר ותוקע. עכ"ד. בל תוסיף, לשיטתם, הינה הוספה בגוף המצווה, כגון חמישה בתים בתפילין, ארבע ברכות בברכת כהנים וכדו', אך אין כל איסור לקיים מצווה כהלכתה ולכפול ולעשות אותה...

מלחמת מצווה והחוזרים בשופטים (פרק כ מפסוק א), כי תצא למלחמה על אויביך וכו', והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם וכו' ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וכו', ודיברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וכו'. ע"כ. וכך כתב הרמב"ם בפרק ה מהלכות מלכים (הלכה א), אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. ע"כ. ומזכיר הרמב"ם את הקריאה לעם, בריש פרק ז, אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן לדבר אל העם בשעת המלחמה, ומושחין אותו בשמן המשחה וזהו הנקרא משוח מלחמה, שתי פעמים מדבר משוח מלחמה אל העם, אחת בספר בעת שיוצאין קודם שיערכו המלחמה, אומר לעם מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו' כשישמע דבריו יחזור מעורכי המלחמה, ואחת בעורכי המלחמה אומר אל תיראו ואל תחפזו. ע"כ. והגי...