זה קלי ואנווהו ואם לא אגדו כשר בבשלח (פרק טו פסוק ב), עוזי וזמרת קה ויהי לי לישועה זה קלי ואנווהו אלוקי אבי וארוממנהו. ע"כ. ואמרו חז"ל במסכת שבת (דף קלג ע"ב), דתניא זה קלי ואנווהו, התנאה לפניו במצוות. עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. קודם לכן בסוגיית הגמרא בשבת, נאמר במשנה (ע"א) עושין כל צרכי מילה בשבת, ובגמרא אמרו, כל צרכי מילה לאתויי הא דת"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה, פירש, על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין את המילה אינו חוזר, ואומרת הגמרא שגם מי שסובר לגבי הפשטת קרבן פסח שאם הפשיט את עורו עד החזה כך שיכול להוציא את אמוריו אינו יכול להמשיך ולהפשיט משום שאין בהמשך ההפשטה צורך גבוה, מכל מקום בעניין ציצין שאין מעכבין את המילה יוכל לחזור אליהם אף אם פירש משום שיש בנטילת הציצין משום יפוי המילה ויש בזה דין זה קלי ואנווהו שהתנאה לפניו במצוות וכו'. הנה כי כן, דעת השאגת אריה ...

לא אמרו דבר בבא (פרק י פסוקים כב וכג), ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ע"כ. ופרש"י, ויהי חושך אפילה שלושת ימים, חושך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלושת ימים. ועוד שלושת ימים אחרים חושך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לשבת. ולמה הביא עליהם חושך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלושת ימי אפילה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו. ועוד שחיפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום, אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא. עכ"ד. ועניין דומה אך שונה מצינו בשבת הגדול, כפי שכתב הטור באו"ח (סי' תל), שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית, ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם, ונמצא שי' בחדש היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו וש...

מקוצר רוח ומעבודה קשה בוארא (פרק ו פסוקים ט עד יב), וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וכו', וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ואמרו חז"ל והביאם רש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. כלומר, הן בני ישראל אף על פי שאני מבשרם בשורות טובות אינם שומעים, ואיך ישמעני פרעה שאני מבשרו בשורות רעות. והשאלה עולה מאליה, מהו קל וחומר זה. הן בני ישראל לא שמעו אל משה, כפי שכותב הפסוק, מקוצר רוח ומעבודה קשה. פרעה מלך מצרים רוחו לא קצרה ועבודתו לא קשה. אז אמנם בפרעה ישנה חומרה שמשה אינו מבשרו טובות, אך גם בישראל יש צד חומרה בעבודתם הקשה וחוסר הפנאי שלהם להקשיב, וכשיש צד חומר וצד חומר לזה, לא מדובר בקל וחומר. המפרשים מפרשים ע"פ מה שמשה הוסיף וציין בסוף דבריו ואני ערל שפתיים. רק בנוגע לעניין של ערלות שפתיים, הקושי בהתבטאות, יש צד חומר בפרעה המלך שפחות רוצה וקשוב להאזין למשה, ואולי אין זה כבודו לשמוע כבד פה, ואין צד חומר בעם ישראל שכבדות הפה אינה משנה דבר לגביהם, ורק את הטענה הזו טען משה, ולא ביחס ל...

מכה אחר מכה בשמות (פרק ה פסוק א), ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלוקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. ע"כ. ובהמשך, בפרשות הבאות, מסופר על עשר המכות שהפלה הי"ת בהן את המצרים ועליהן בישרו משה ואהרון. משה הודיע בזאת תדע כי אני ה', הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור ונהפכו לדם, וכן במכת צפרדע, ואם מאן אתה לשלח הנה אנוכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים וכו'. ויש להבין, מדוע הבשורה על המכות הגיעה חלקים חלקים. כל פעם פרעה שמע על המכה המתרגשת לבוא עליו, על זהותה ועל תאורה, במקום שישמע פעם אחת ולתמיד על כל המכות שתגענה עליו, על כל כלליהן ופרטיהן, ואם מכלול המכות יהיה חמור מדי עבורו, כמו שאכן התברר לבסוף, יחליט פרעה תכף ומיד את ההחלטה שאותה קיבל ככלות הכל, לשלח את עם ישראל מארצו. ומה מטרת המכות אם לא להוציא את עם ישראל ממצרים. למה לא להגיע לתוצאה הרצויה תכף ומיד. אפשר ליתן טעם בדבר בכמה דרכים. אפשר לומר כי רצון הי"ת שילקה פרעה בכמה שיותר מכות, אפילו אם המצב הרצוי לשלח את ישראל יכול להתקיים כבר בשלב מוקדם יותר, ולכן הוצגו המכות חלקים חלקים על מנת למ...