כל מ׳ שנה בזכות מרים בחוקת (פרק כ פסוק ב), ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ופרש״י, מכאן שכל מ׳ שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ״ל. וצ״ב מה ההדגשה ברש״י שהבאר הייתה כל מ׳ השנים. הרי לא מסתבר לומר שהבאר הייתה רק מקצת הזמן, ודי היה לרש״י לומר מכאן שהיה להם הבאר בזכות מרים ותו לא. בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו ע״ב) נאמר, אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלושה זכו לשלושה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. ע״ש. והקשה המהרש״א, יש לדקדק, דפרק קמא דתענית (דף ט ע״א) אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן, ומהך דהכא גופא קשה, דמאי קרא לה בארה של מרים. עכ״ל. כלומר, מהגמרא בבבא מציעא משמע שישראל זכו למן, לענן ולבאר בזכות הדברים שהגיש אברהם למלאכים, בעוד בגמרא בתענית נאמר שהזכות הייתה של משה, אהרן ומרים. יתר על כן, גם אם נאמר שנחלקו האמוראים בגמרות בב״מ ובתענית, הרי הגמ׳ בב״מ עצמה שאומרת שבזכות אברהם זכו לבארה של מרים קשה מיניה וביה. אין טעם לקרוא לבאר ע״ש מרים אלא משום שהייתה...

מה עשה ומה ראה בקרח (פרק טז פסוק א), ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ע"כ. וכתב רש״י (ד״ה ודתן ואבירם) ע״פ המדרש, מה עשה, עמד וכינס ר״נ ראשי סנהדראות וכו׳ והלבישן טליתות שכולן תכלת, באו ועמדו לפני משה, אמרו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת, התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה. ע״ש. ובתנחומא נאמר עוד, אמר לו קורח למשה, בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, א״ל חייב במזוזה, א״ל, כל התורה כולה רע״ה פרשיות יש בה ואינן פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, א״ל דברים אלו לא נצטווית עליהם אלא מליבך את בודאם. ע״ש. אכן, מאחורי הטענות והקושיות של קורח, לא עמדה אלא טענה אחרת, כפי שפרש״י (שם) בראשית דבריו וא״ד, ומה ראה  קורח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור, אמר קורח אחי אבא ארבעה היו וכו׳, עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני, שאני בן יצהר שהוא שני לעמר...

נעלה וירשנו אותה כי בשלח (פרק יג פסוק לב), ויוציאו את דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. ע״כ. והוצאת דיבה זאת, לא אמרו המרגלים אלא לאחר שאמר כלב בפסוק הקודם, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. וצריך להבין מדוע חיכו להוציא הדיבה רק לאחר דברי כלב. וביארו בשם הזרע שמשון בזה, כי הנה איתא בזוה״ק שמשה מסר למרגלים כוונת שם הקדוש, שאם יבואו הכנענים להרע למרגלים יכוונו את הכוונות האלו וימנעו מכל נזק ולא יתייראו בשליחותם. והנה, כאשר אמר כלב נעלה וירשנו אותה כי וכו׳, ברור שמשמעות דבריו היא שמעצם כוח שם ה׳ וקדושתו יוכלו ישראל להיכנס כולם בארץ חרף הגויים. גם אם חבורה של מרגלים יכולה להסתובב בארץ מבלי הפרעה בעזרת ניסים קטנים, ברור שכניסת עם שלם מלווה בניסים גדולים וברורים והתגלות מפורשת של כוח ה׳ נגד הגויים. יתר על כן, אומר הזרע שמשון, לא רק תוכן דברי כלב היה ששם ה׳ יפעל כנגד הגויים, אלא גם צורת דבריו. המילים נעלה וירשנו אותה כי, הן בעלות סופי תיבות הויה, דהיינו שם ה׳. כך, גם מבחירת המילים המסויימת של כלב נ...

לפני משה ולפני אהרן בבהעלותך (פרק ט פסוק ו), ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ע"כ. ופרש״י, לפני משה ולפני אהרן, בשם הספרי, כששניהם יושבין בבית המדרש באו ושאלום, ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע אהרן מניין לו. עכ״ל. כלומר, קשה היה לרש״י מה ההסבר במילות הפסוק לפני משה ולפני אהרן, כי ההסבר הפשוט שקודם באו לפני משה ולאחר מכן באו לפני אהרן, אינו מסתבר. אם הטמאים אכן באו קודם למשה, אין טעם שימשיכו בשאלתם לאדם נוסף, לאהרן, אא״כ משה לא ידע לענות להם. ואם אכן משה לא ידע לענות לטמאים, קשה להניח שלטמאים היה צד שאהרן כן ידע לענות. אלא בהכרח ההסבר במילים לפני משה ולפני אהרן הוא אחר, שמדובר ששניהם ישבו שם בבית המדרש. במקרה זה, המילים לפני משה ולפני אהרן אינן מתפרשות כלפני משה ואח״כ לפני אהרן כי אם לפני משה ואהרן יחדיו. קושי דומה, היה לרש״י לגבי בנות צלפחד, בפרשת פנחס (פכ״ז פ״ב), שם נאמר ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה. ע״ש. וכתב רש״י, ע״פ הספרי והגמ׳ בב״ב (דף קיט), לפני משה ואח״כ לפני אלעזר...