סבורים שהוא נביא בשופטים (פרק יג פסוק ט), שמפטירים אחר פרשת נשא, כתוב, וישמע האלוקים בקול מנוח ויבוא מלאך האלוקים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אשה אין עימה. ע״כ. יש להבין מדוע נתגלה המלאך אל אשתו של מנוח ולא אל מנוח עצמו, והרי כבר נתגלה אליה כבר לפני כן, בפסוק ג, וירא מלאך ה׳ אל האשה ויאמר הנה את עקרה וכו׳, ועתה הנה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר וכו׳, ואף אמר לה כל שצריכה לדעת. מנוח לא שמע זאת, ולכאורה אליו היה צריך להתגלות. בנוסף, לאחר שהתגלה המלאך בתחילה אל האשה והלכה וסיפרה למנוח בעלה, התפלל מנוח לה׳ שהמלאך יתגלה פעם נוספת כפי שאכן קרה. כלומר, המלאך התגלה בגלל תפילתו של מנוח, כך שתמוה אף יותר מדוע לא התגלה אליו אלא אל אשתו. עוד צ״ת, מה שכתוב בפסוק י, ויקם וילך מנוח אחרי אשתו, ודרשו חז״ל בברכות (דף סא ע״א) שהלך אחרי דבריה ואחרי עצתה, והרי שום דבר ושום עצה לא היה לכאורה של האשה. את הכל אמר המלאך לאשה והיא אמרה זאת למנוח, ובכלל, אחר כך חזר ואמר המלאך ישירות למנוח מה עליהם לעשות. ויש לומר, שהנה דרשו חז״ל, ומראהו כמראה מלאך האלוקים, כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך, והקב״ה רצה שיחשבו...

גדול חסדך במגילת רות (פרק ג פ״י), ויאמר ברוכה את לה׳ ביתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. ע״כ. אמר בועז לרות, חסדך האחרון שבחרת להינשא לי ולא לכל בחור אחר, הגם שיש מהם עשירים שכדאי מאוד להינשא להם, גדול אפילו מהחסד הראשון הגדול עשית. אותו חסד ראשון, מתרגם התרגום על אתר, אוטבת טיבותיך בתרא מן קדמאה, קדמאה דאתגירת, היינו על החסד של הגיור שנתגיירה רות. והדבר צריך תלמוד, כי על פניו אינו מובן מה יש בכך שבחרה להינשא לבועז ולא לבחורים אחרים, שהוא ישראלי והם ישראלים, יותר מאשר עצם ההצטרפות לעם ישראל. הבחירה בעם ישראל על פני הגויים אינה זוטה וקלה מאשר הבחירה בבועז על פני אחרים מעם ישראל, יהיו אשר יהיו. עוד טעון ביאור, דתינח חסד גדול הוא, בין אם גדול מחסד של גיור ובין אם לאו, לבחור בבועז על פני בחור אחר עשיר במיוחד. אך לא כך אמר בועז, אלא לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר, ותמוה מה שייך להזכיר דל שאין כל הקרבה לכאורה בבחירה בבועז על פניו. הנה, אמרו חז״ל במסכת ברכות, דף יז ע״א, גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיהו פל״ב פ״ט), נשים שאנ...

דגלי ישראל בבמדבר (פרק ב פסוק ז), איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. ע"כ. ואיתא במדרש רבה על פסוק זה, נאוה כירושלים (שיר השירים פ״ו פ״ד), כאותן מלאכי השרת שהן יראין ומושלמין, איומה כנדגלות (שם), כדגלים שנתתי לך, ודוד רואה ואומר לא עשה כן לכל גוי, אלא לעצמו. ע״ש. וקודם לפסוק זה, לא עשה כן לכל גוי, בתהילים מזמור קמז, אמר דוד, מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. ופסוקים אלו בתהילים צריכים תלמוד, מהו עניין יעקב ועניין ישראל, ומהם דבריו, חוקיו ומשפטיו. עוד צריך להבין מניין למדרש שדוד באומרו לא עשה כן לכל גוי מדבר על הדגלים, והרי דברים רבים, מרכזיים וחשובים מן הדגלים, לא עשה ה׳ לכל גוי, כגון השראת השכינה, המקדש, התורה וכדו׳. כן צריך להבין מה שחזר ואמר אחרי לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום. עוד נאמר במדרש (שם יד), דבר אחר איש על דגלו באותות, זהו שאמר הכתוב (שיר השירים פ״ב פ״ד) הביאני אל בית היין, מהו הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עימו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים וכו׳, והיו עשויין דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה...