דיוק בגורל באחרי מות (פרק טז פסוק ח), ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. ע"כ. הנה חזינן הסתמכות על גורלות במקומות נוספים, בתורה (במדבר פרק כו פסוק נה), אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו, ובנביא (שמואל א פרק י פסוק כא), ויקרב שבט בנימין למשפחותיו ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן קיש ויבקשהו ולא נמצא, ובמאורעות רבים נוספים. ויש ליתן את הדעת על חשיבות הדיוק בעשיית הגורל, האם הדיוק נצרך עבור ההגינות והשוויון בין הצדדים המוגרלים או שיש לו משמעות מעבר לכך. החוות יאיר (שו"ת סי' סא) הביא את המעשה הבא, בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי סעדו יחד שנים עשר בעלי בתים בטוב לבם ביין בימי פורים הטילו גורל על כוס כסף גדול מוזהב ונתן כל אחד מטבע אחד. וזה מעשה הגורל מביאים שתי קלפי או שני כלים ומטילים שנים עשר פתקים, כתוב על כל אחד שם אחד מהם לקלפי אחת. ומטילים לקלפי שניה ג"כ שנים עשר פתקים, על אחד מהם כתוב מזל טוב ואחד עשר ישארו חלקים, ותינוק או תינוקת לוקחת פתק אחד מכלי זה ואחד מכלי זה ועם מי שיצא מזל טוב זכה בכוס. בהערת אגב, אפשרות פשוטה יו...

צרעת וכהן בתזריע (פרק יג פסוק ב), אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. ע"כ. ומפרש רש"י, גזירת הכתוב היא שאין טומאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן. עכ"ד. ודבר פלא הוא, מדוע הכהן הוא האמון על הקביעה ההלכתית של מחלת הצרעת, ולא המומחה למחלות, הרופא, או המומחה להלכה, התלמיד חכם. ובלשון המשך חכמה, ענין הנגעים שנמסרו לאהרן הכהן הוא מסתרי התורה אשר הטומאה והטהרה תלוי בכהן. עכ"ל. ואף עניין הצרעת עצמה מעלה תמיהה, ששנינו במועד קטן (דף ז ע"ב), והתניא וביום הראות בו, יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו, מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו שבעה ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל. ע"ש. ואם נגעי הצרעת הם מציאות של טומאה ופגם, כיצד יעלה על הדעת להזיד ולהדחיק ביודעין את המציאות בגלל איזשהם שיקולים להתחשב בעולה לרגל ולבוא לקראת החתן, ואפילו ביחס לצרעת בגדיו. אבל האמת ששתי התמיהות מתיישבות בחדא מחתא, הן התמיהה בגין מחלת הצרעת והן התמיהה בגין רפואת הכהן. הנה, הצרעת איננה מצ...