שניים ומצה ביניהם  שאלה בשנים שהיו בבית האסורין או במדבר בערב פסח ולא נמצא להם אלא כזית מצה בצמצום מי הוא הקודם לאוכלה וליפטר. כך הובא בשו"ת בית יהודה, או"ח סי' נח. וציין שם לכמה סוגיות העוסקות בנדון דומה. בזבחים במשנה, דף פט ע"א, כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, כמו דם החטאת הקודם להיזרק על גבי המזבח לפני דם העולה כששני הקרבנות נשחטו ודמם עומד לזריקה, מפני שדם החטאת כפרתו גדולה מזו של עולה. ע"ש. הרי המקודש קודם, ומסתבר שגם בשני אנשים יש לגדול מביניהם דין קדימה שתתקיים המצווה השייכת אליו כי כך נעשה הדבר ביותר קדושה. ובקידושין, דף כט ע"ב, ת"ר, הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו. ע"כ. הרי אנו רואים שיש לאדם להעדיף את עצמו על בנו למצווה כאשר הם שווים, וכ"ש שאלו השניים שיש להם כזית אחד צריכים להעדיף כל אחד את עצמו אם הם שווים, אך חזינן נמי שאם בנו זריז וממולח ותלמוד התורה גדול אצלו יותר, אזי יש להעדיפו על אביו. כך גם, על פניו, מצוות מצה מתגדלת אצל הגדול והמוכשר שבין השניים ויש לה...

הייטב בעיני ה' בשמיני (פרק י פסוקים טז עד כ), ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש כי קודש קדשים היא ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה לכפר עליהם לפני ה'. הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה אכול תאכלו אותה בקודש כאשר ציוויתי. וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'. וישמע משה וייטב בעיניו. ע"כ. פירוש הפסוקים, לפי רש"י, עולה כך. שעיר החטאת הוא שעיר החטאת של מוספי ראש חודש, שכן אותו היום ראש חודש ניסן היה, וחוץ ממנו קרבו עוד שני שעירי חטאת, שעיר עיזים של חטאת העם ושעיר של הנשיא הראשון שהקריב נחשון בן עמינדב למטה יהודה. ומתוך השלושה לא נשרף אלא שעיר זה, י"א מפני טומאה שנגעה בו וי"א מפני האנינות שהיו בה אהרן ובניו על נדב ואביהוא, ודווקא שעיר זה היה אסור לאכול באנינות מפני שהוא קודשי דורות, דהיינו שקרב תמיד בכל ראש חודש, אבל בקודשי שעה המיוחדים לשעתם, כגון חטאת העם וחטאת נחשון סמכו על מה שאמר משה לגבי המנחה...