נעשה נשמע וכפייה בשבת (דף פח ע"א), ויתייצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ע"כ. ורבו השואלים, לשם מה היה להקב״ה צורך לכפות על עם ישראל לקבל את התורה, והלא כבר הביעו את רצונם לקבל את התורה כשאמרו קודם לכן כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. וכך שאלו גם התוספות (ד״ה כפה) וביארו, ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן. עכ״ד. התנחומא (נח ג) חילק שהאמירה של נעשה ונשמע הייתה קבלה רק על התורה שבכתב. עם ישראל לא רצו לקבל את התורה שבעל פה שלימודה ושמירתה דורשים עמל והשקעה גדולים במיוחד. לכן נדרשה כפייה לגבי התורה שבעל פה, מעבר לקבלה שקיבלו מעצמם לגבי התורה שבכתב. בספר מתת ידו (הקדמה) ציין בהקשר זה את דברי הרמב״ם המפורסמים מהלכות גירושין (פ״ב ה״כ), מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר וכו׳, ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו״ם ובין ביד ...

ספירת העומר וגרימת הזמן באמור (פרק כג פסוקים טו טז), וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ע"כ. הרי מצוות ספירת העומר לספור החל ממחרת השבת, דהיינו יום טוב, ונצטוונו תמימות תהיינה, מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן אינן תמימות. כך ע"פ רש"י. כתב הרמב"ם בפרק ז מהלכות תמידין ומוספין (הכ"ב), מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות וכו', ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן. ובהלכה כד כתב, מצווה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורין ממנה. עכ"ד. אכן, מצוות ספירת העומר יש לה זמן מסויים, שבע שבתות מיום הבאת העומר, ועוד שזמנה בלילה. הוסיף וכתב הרמב"ם שנשים ועבדים פטורין ממנה, וביאר זאת הכסף משנה, משום שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. הגמרא בקידושין, דף לג ע"ב, דנה בזהות מצוות עשה שהזמן גרמן ובמקור הדין שנשים ועבדים פטורים מהן, והרמב"ן במקום, בין השיטין, מציין שספיר...