לבתר איסורא לא מצי מבטיל בפסחים (דף ו ע"ב), אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל וכו', אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה. וכי משכחת ליה לבטליה, דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל, דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. ע"כ. פירוש, הבודק את החמץ צריך בנוסף לבטל בלבו את החמץ, וטעם הדבר משום גזירה שמא לא יבדוק היטב וימצא בפסח חמץ חשוב שאינו בטל מעצמו ויעבור עליו בב"י ובב"י. לכן מבטל בשעת הבדיקה כך שלא יעבור על אותה חתיכת חמץ חשובה שעלול למצוא. שואלת הגמרא, אם זהו החשש הרי שדי בזה שיבטל את חתיכת החמץ מיד כשימצא אותה ולא צריך להזקיק לביטול מלכתחילה. ומיישבת הגמרא, אנו חוששים שמא ימצא את החמץ לאחר זמן איסורו ואז כבר לא יוכל לבטל את שאינו שלו, כפי שאמר רבי אליעזר ששני דברים אינם ברשותו של אדם ובינהם חמץ משש שעות ולמעלה. הנה נתבאר בגמרא שלא ניתן לבטל את החמץ לאחר זמן איסורו מפני שאז כבר אינו ברשותו. עניין ביטול חמץ עצמו, נחלקו בו הראשונים. דעת תוס' הפ...

בטעם וגדר בדיקת חמץ בפסחים (דף ב ע"א), אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ע"כ. וכתב רש"י, בודקין, שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. עכ"ל. כלומר, שאם לא יבדוק וישאר אצלו חמץ נמצא עובר על איסור של בל יראה ובל ימצא על החמץ שאצלו אפילו אם אינו בא לאוכלו, וזהו הטעם שבודקים את החמץ. התוס' הביאו את רש"י והקשו, וקשה לר"י, כיוון דצריך ביטול כדאמר בגמרא (דף ו ע"ב) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל, ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבוא לאוכלו וכו'. עכ"ד. כלומר, לא תיקנו בדיקה כדי שלא יעבור על ב"י וב"י, שכן עבור זה די בביטול, אלא באו חכמים ותיקנו לבדוק מתוך חשש שמא יבוא לאוכלו. ומה שכתב רש"י שהבדיקה במשנתינו היא כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא, אפשר לומר בפשטות שהוא משום שלמד את המשנה באופן שלא ביטל, שאז באמת הבדיקה עוזרת לכך שלא יעבור בב"י וב"י, ונמצאת דעתו של רש"י קרובה עקרונית לדעת התוס'. גם לרש"י אין הבדיקה נצרכת לעני...