ואכלת וברכת בעקב (פרק ח פסוק י), ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ע"כ. ואמרו במסכת ברכות (דף לה ע"א) כיצד מברכין וכו', סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. עכ"ל. דהיינו, למסקנת הסוגיא חיוב ברכות הנהנין נלמד מסברא שאסור לו לאדם שיהנה וכו'. ודנים האחרונים בגדרה של סברא זו, שאכילה גוררת בצידה ברכה על האוכל, האם הברכה הינה התרה של ההנאה באוכל, רוצה לומר, האוכל ובעצם כל העולם נדון במובן מסויים כמוקצה מן האדם ובאה הברכה ומתירתו לבוא בקהל מי שברך, או דנימא שמהות האוכל או שאר דבר ההנאה אינה משתנה בין קודם הברכה או לאחריה, אלא שכאשר אדם נהנה מדבר מה הרי מתחייב במובן מסויים לשבח את הקב"ה בברכת שבח על כך, כמו שאסור לאדם לקחת דבר מה לחבירו בלא תשלום באופן שבו התשלום אינו מתיר שום דבר אלא רק תשלום בעלמא, ושבח הברכה משמש כמו תשלום כנגד הלקיחה. לשון הגמרא, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. ובהמשך העמוד, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל וכו', כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקודשי שמים וכו', ומשמעות הלשון...