מי שהיה נשוי וחלוקת שניים אוחזין בכתובות (דף צג ע״א) במתני׳, מי שהיה נשוי שלוש נשים ומת, כתובתה של זו מנה ושל זו מאתיים ושל זו שלוש מאות ואין שם אלא מנה, חולקין בשווה. היו שם מאתיים, של מנה נוטלת חמישים, של מאתיים ושל שלוש מאות שלושה שלושה של זהב (75 כ״א). היו שם שלוש מאות, של מנה נוטלת חמישים ושל מאתיים מנה ושל שלוש מאות ששה של זהב (150). וכן ג׳ שהטילו לכיס פיחתו או התירו כך הן חולקין. ע״כ. ובגמ׳ שאלו,  של מנה נוטלת חמשים, תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה. פירוש,  מדוע כאשר העיזבון הוא מאתיים זו שכתובתה מנה נוטלת חמישים, הרי את המנה היחיד שהיא דורשת מתוך המאתיים היה ראוי לחלוק בין השלוש כך שכ״א תקבל ממנו שליש, ורק אלו שכתובתן מאתיים ושלוש מאות תתחלקנה במנה השני עליו יש להן תביעה. על דרך זו מעלה הגמרא תהייה בהמשך לגבי המקרה השלישי, כאשר העיזבון הוא שלוש מאות, מדוע החלוקה היא לחמישים, מנה ומאה חמישים, והרי את המנה הראשון צריך לחלוק בשווה בין השלוש, את השני לחלוק בשווה בין השתיים ואת השלישי לתת לזו שכתובתה שלוש מאות. באופן אחד ניסתה הגמרא ליישב את כל התמיהות בכך שמדובר באופנים מסו...