כה תאמרון עם לבן גרתי בוישלח (פרק לב פסוק ה), ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ע"כ. והלשון בתחילת הפסוק צריכה ביאור, ראשית לשם מה קראו יעקב לעשיו אדונו כשדיבר אל המלאכים שלא למשמע אוזניו של עשיו, ושנית מה פשר הכפילות בלשון הפסוק ויצו אותם לאמר כה תאמרון. האור החיים הקדוש והגרי"ז ביארו שתמיהה אחת מתרצת את חברתה. מה שאמר לאמר ולאחר מכן כה תאמרון, הוא משום שאכן כך אמר יעקב למלאכים, שיאמרו שכך בדיוק אמר להם יעקב לומר, כלומר, שיאמרו לעשיו את המילים כה תאמרון לאדוני לעשיו. וכיון שיאמרו המלאכים לעשיו את המילים האלו, שוב מובן מה שקרא לעשיו בלשון כבוד, לאדוני לעשיו, כי המלאכים יאמרו לו שכך בדיוק אמר להם יעקב. אם כן, אלמלא היו המלאכים אומרים את המילים כה תאמרון, היה עשיו חושב שהוסיפו המלאכים מעצמם את כינוי הכבוד לאדוני לעשיו, אך מאחר שאומרים שכך ציווה להם יעקב לומר, שפיר מתכבד בזה עשיו. והנה, אמר יעקב לעשיו עם לבן גרתי, ופרש"י כוונת הדברים וא"ד, גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר ...

וילן שם כי בא השמש בויצא (פרק כח פי״א), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע״כ. ודרשו חז״ל, וילן שם כי בא השמש, ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילון שם, ובאותה הדרך מורה לשון ויפגע במקום, שיעקב הגיע ללא ידיעתו למקום קדוש, וכל הסיבה שלן שם היא משום שהשמש באה, וכן בהמשך, אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויש להקשות, מה עניין הפתאומיות והמקרה, והא גם אם יעקב היה מצווה להגיע לאותו מקום ולהשאר ללון שם הייתה לכאורה מושגת המטרה, וצ״ת. המבואר בזה, שהרבה פעמים מנהגו של הקב״ה להתחיל ניסים בדרך טבעית, כך שהמאמין יתלה בנס והעקשן יתלה בטבע, ואח״כ פועל הי״ת נס בדרך גלויה, והמאמין מורה באצבע על הנס והעקשן נענש שליבו כבד גם בזה, בבחינת ויכבד ה׳ את ליבו, ודוגמא לדבר, מה שאמרו חז״ל שנענש חזקיהו על שלא אמר שירה על הצלת ירושלים מידי סנחריב, והדבר תמוה כיצד המלך הצדיק לא אמר שירה על הנס הגלוי, והתשובה לזה, שאכן ניצלה ירושלים מסנחריב פעמיים, הראשונה בדרך טבעית בכך שפרצה מלחמה בין אשור לעיר לבנת ולמלך תרהקה, והשניה בנס גלוי ע״י מלאך שהיכה במחנה אשור, ולא...

  זכויות ולפני עוור בתולדות (פרק כז פסוק מא), וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. ע״כ. יעקב מקומם עליו את עשיו, בכמה הזדמנויות. קודם כל מנצל את עשיו העייף, היגע והרעב החוזר מן השדה ומוציא ממנו את הזכות לבכורה, ולאחר מכן לוקח ממנו את ברכת אביו במרמה. לאחר אלו, אך טבעי שעשיו יכעס ויזעם על יעקב, ואף לא קשה להבין את הדחף הגדול שלו להורגו. בדין לפני עיוור לא תתן מכשול, מתבאר שיש לאדם אחריות על עבירה שעושה חבירו כאשר מביאו ומסייע לו להגיע למצב של עבירת העבירה. צריך להבין מהם הגדרים של דין זה. למשל, האם יעקב אחראי לזעם של עשיו ולרציחה שהיה עושה אם רק היה יכול, שהגיעו בעקבות הרמייה שעשה עימו יעקב כמה פעמים, גם אם הייתה מוצדקת. במסכת עבודה זרה (דף ו ע״ב) נאמר, מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, ת״ל ולפני עוור לא תתן מכשול. ע״ש. לפי״ז, ניתן היה לומר, שאיסור לפני עוור לא תתן מכשול הינו רק בנתינת חפץ של איסור לחבר. כך היה ניתן לתרץ ולומר שכיון שיעקב לא גרם לעשיו בדרך של נתינת חפצא דאיסורא אלא רק עשה מעשים שהכעי...

נסיון השדה איתא בבבא בתרא (דף טו ע״ב), ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה׳, ויבוא גם השטן בתוכם, אמר לפניו, רבש״ע, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ואפי׳ הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, עד שקנה בד׳ מאות שקל כסף, לא הרהר אחר מידותיך. ע״כ. ובפרשת וארא הביא רש״י (פ״ו פ״ה), אמר לו הקב״ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן אחר מיתת האבות וכו׳, וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים, ואע״פ שהבטחתיו לתת לו את הארץ. עכ״ל. צריך להבין מה מצא השטן ממעשה קניית שדה עפרון יותר מאשר שאר הנסיונות שנתנסה בהם אברהם. וכי מה הוכחה יש כאן לנאמנות של אברהם יותר משאר דברים. כמו כן, צריך להבין מדוע הזכיר ה׳ דווקא את קניית השדה כשהוכיח את משה. נראה כי בקניית שדה עפרון ישנם כמה מאפיינים מיוחדים שדווקא בהם נאמנותו של אברהם מתגלה. הנה, היה הדבר לאחר הנסיון הגדול ביותר, נסיון העקידה. בנסיון העקידה אברהם הגיע לשיא, ואף ה׳ אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. בנוסף, היה הדבר לאחר אחד הדברים הכואבים ביותר לאברהם, מות שר...

  תספה לצדיק ולא תישא למקום בוירא (פרק יח מפסוק כג), ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ע״כ. ופשט הפסוקים צריך ביאור. ראשית, יש להבין את טענת אברהם עצמה, ושנית צריך להבין את עניין כפל הדברים שבטענתו, שבתחילה אמר האף תספה צדיק עם רשע, המשיך האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים וסיים חלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו׳ השופט כל הארץ לא יעשה משפט. הדברים על פניו נראים לא ברורים וכפולים. הפסוקים מתבארים ע״פ דרכו של רש״י (שם) כך. אברהם טען ודיבר בשתי רמות. ברמה אחת אמר, שאם ישנם בסדום חמישים צדיקים, עשרה לכל כרך, יבואו אלה ויצילו את המקום, היינו כל הכרך, הן הצדיקים והן הרשעים. ועניין העשרה מבואר ברש״י לקמן (פסוק לב) אהא שלא שאל אברהם על פחות מי׳, דהשמונה שהיו במבול, ותשעה בצירוף ה׳, לא הספיקו להציל את הדור. וממשיך אברהם ואומר, ברמה השנייה, שגם אם אין חמישים צדיקים שיגנו, עכ״פ חלילה לך, כלומר חולין לך, ב...